חופשות אופניים בחו"ל
077-20-400-66 | info@club-giraffe.co.il
 
 
עמוד הבית
 
היעדים שלנו
 
חוויות רכיבה, תמונות וכתבות
 
המלצות רוכבים
 
סגנונות רכיבה
 
הדרכות בארץ
 
אודות
 
מדיניות פרטיות
 
שבילים שטוחים בלבד
שבילים (XC)
XC חזק
Allmountain
Downhill
שם:
מספר טלפון:
E-mail:
   
ודים לינצקי משתף אתכם בחוויותיו מ-Morzine.

טיסת Easy Jet (או בז‘רגון המקצועי של נהג ההסעות הבריטי שלנו – Sleazy Jet) של יום חמישי מג‘נבה, אני יושב חצי מנומנם מהלילה הקצר שלפני, עייף ודחוס בתוך קופסת אלומיניום מעופפת (איך אפשר לקרוא לזה מטוס?) ונותן למחשבות ולזכרונות להוביל אותי.

איך, בעצם, כל זה התחיל? איך הגעתי למצב שאני יושב עם עוד 3 רוכבים ורוכבת אחת בטיסה חזרה לארץ אחרי חופשת אופניים באלפים?

כבר מזה שנתיים אני מנסה לשכנע חברים לרכיבה להתארגן לנסיעה לחו"ל, אך ללא הצלחה והשנה, כמו שהגדיר את זה אחד מהם, כבר הייתי "בקריז" - הייתי חייב לצאת ויהי מה. זה הרגע שבו הופיעה "פיית הטיולים שלי" – אילן שחם "ובא לציון גואל". 48 שעות לאחר מכן, אמצע הלילה ואני יושב בבית על המחשב ומזמין לעצמי טיסה לג‘נבה. תשלום על הטסת אופניים ועוד מזוודה, אישור... ואני בפנים. היעד – מורזין. השעון לאחור הופעל.

למרות שאת רוב רוכבי הקבוצה כבר הכרתי, אני אף פעם לא אומר "לא" להצעות לרכיבת היכרות. כך היה גם הפעם וכמה שבועות לפני הטיסה יצאנו לרכיבה משותפת אי שם בצפון (המיקום המדוייק שמור במערכת).

אין כמו התרגשות של מפגש הרוכבים בשדה תעופה. לבושים "על אזרחי", ללא משקפי שמש וקסדה, קרטון אופניים (כן, זה המקום שבו ניתן ללמוד על איך באמת קוראים לאלה שאתה רוכב איתם – הרי כתוב על קרטון האופניים...), מזוודה ותיק רכיבה על הכתפיים. חיבוקים, חיוכים והזמן טס...

מתחילים לדווש

מורזין (צרפת, למי שלא מתמצא) השעה 9:30, היום הראשון לרכיבה, רכבל. מזג האוויר – חבל על המילים. אין דברים כאלה. בדרך על הרכבל רואים את המסלולים חולפים מתחתינו והגוף כבר מתחיל לייצר לחץ בבלוטות האדרנלין. הנה זה מתחיל – "Morzine, here we come!". ניתן להשוות את התחלת הרכיבה לביקור במעדנייה אחרי יום צום – אני רוצה לאכול את כל מה שאני רואה וכמה שיותר!

למרות שלכולנו רמת כושר וטכניקה די טובים, ניסינו (בהצלחה חלקית) להיזהר בהתחלה. בכל זאת , לא כל יום אני נתקל בארץ במסלול השורץ טייבלים (tables) וברמים (berms) בכמות וברמות גימור ותחזוקה לתפארת הקק"ל המקומי. למרות כל הנסיונות להיות רגועים בתחילת החופשה ולהישאר שפויים, גם נטולי האמוציות שביננו צרחו מרוב האדרנלין שהציף את הגוף. כל סיבוב, כל קפיצה וכל אלמנט אחר שעברנו גרם תגובת שרשרת של צווחות וצהלות שמחה שלפעמים זעזעו את המקומיים, על פניהם חלפנו בדרך. האוויר הצח והרווי חמצן, הנופים הגלוייתיים והמסלולים הלא נגמרים – אלה הם עיקרי המרכיבים בתבשיל שאכלנו ממנו. שכרון חושים. אי אפשר היה לקלף את החיוך מהפנים (בניגוד לחתיכות בוץ שהתזנו על עצמנו ונפלו מרוב הרעידות ב-breaking bumps).

תכנון היום הראשון שעליו, כמו גם על עוד הרבה דברים אחרים, היה מופקד אילן, היה לכסות מרחב גדול של מסלולים ולהכיר את הסביבה בלי להתעכב על משהו ספציפי. מין Scouting שכזה. חזרנו למלון עייפים ומלאי חוויות קרוב לשעה 7 בערב אחרי שגמענו כ- 65 ק"מ. נכון שחלק מהמסלולים הם ירידה, אבל מי אמר שבירידה לא צריך לעבוד?


אוכל

הרכב החופשה שלנו לא כלל ארוחות במלון, גם לא ארוחת בוקר, ולכן הדבר הראשון שעשינו היה להצטייד במצרכי מזון ומחיה בסופר המקומי. דבר מעניין של הסופרים המקומיים הוא היעדר שקיות אריזה בקופה. זה לא שאין אותם כלל, אלא שאם רוצים לקבל אותם על מנת לרוקן את תכולת עגלת הקניות, משלמים עליהם כמו על שאר המצרכים. אנחנו, הדואגים לאיכות הסביבה (ובוא נאמר את האמת – קמצנים), בסוף מצאנו את עצמנו מרוקנים את עגלת הקניות לתוך תא המטען של הרכב השכור ולאחר מכן עושים "רכבת" עם כל מה שקנינו מהאוטו עד המעלית במלון ואחרי זה עד המקרר בחדר.

כמה מילים על האוכל. יש משהו מיוחד וחוויתי בלהכין ארוחה ביחד. יש אפילו שישוו את זה למטבח שדה במילואים או למעונות סטודנטים. נכון, יש בזה משהו מגבש ולא שגרתי. אבל, וזה לגמרי "אבל" אישי, יש גם עוד צד למטבע הזה והוא הזמן והמאמץ. לפני שבכלל ניגשים לאוכל אחרי יום רכיבה, צריך לעשות מספר דברים בסיסיים, אשר יזרזו את תחילת הרכיבה ביום למחרת: לנקות את האופניים מכל הבוץ שהן צברו, לעשות בקרת נזקים (אחרי שהבוץ ירד אפשר סוף סוף לראות) ותיקון תקלות. כל זה עוד לפני שדיברנו על מקלחת, עדכון סטטוסים בפייסבוק, צפיה בסרטונים ותמונות, שיחות עם הארץ, סאונה/ג‘קוזי וכו‘. כמו שהבנתם, זו פינת הקיטורים האישית שלי בכתבה ובה אני מנסה לרתום אתכם לאכול בחוץ במסעדה. נכון שזה יוצא יותר יקר ונכון גם שברוב המקרים אין לנו מושג מה בדיוק מזמינים (רוב התפריטים בצרפתית) וגם אחרי שמקבלים את המנה מבינים עד כמה לא היה לנו מושג גם כשחשבנו שכן, אבל זו בדיוק החוויה של חופשה בחו"ל לדעתי. כך "טועמים" בכל מובני המילה את חו"ל. כמובן, שזה לא בהכרח יתאים לכולם, בעיקר לא לאוכלי כשר ולצמחוניים שביננו.

רק עוד מילה על האוכל. בשבילי חלק מהעניין של להיות בחופש הוא לעשות משהו שאני לא עושה בשגרה בבית. אמנם, אינני מבשל בבית (כריך לבית ספר לילדים לא נחשב) ולכאורה להתחיל לבשל בחופשה בחו"ל יכול להישמע לחלק מכם כדבר טוב לפי ההגיון שלי. אבל תרשו לי להיות כן אתכם – זה לא. זהו זה, עד כאן פינת האוכל.


הצילומים

עכשיו, כשאני מסתכל על כל החופשה, אני יכול בפה מלא להכריז עליה כעל חופשה הכי מתוקשרת שהייתי בה עד היום. אולי זה עצם העובדה שרכבתי עם שני צלמי מערכת MBA ישראל - אילן שחם ורונן בנהמפר (צלם במיל‘), או אולי כי מספר אמצעי הצילום שהיו איתנו היה בערך פי 2 ממספר האנשים (ולא, לא לכל אחד הייתה מצלמה!) או שאולי כי רוב הרכיבה שימשתי כחצובה על גלגלים כי רכבתי עם מצלמת קסדה – תחליטו אתם. מה שכן – תועדנו מכל הזוויות האפשריות ובכל אמצעי הטכנולוגיה העכשווית על מנת שבסוף כל יום יעלו תמונות לפייסבוק, יתעדכנו סטטוסים ותתחיל ספירה ותחרות סמויה על הלייקים על כל פוסט ברשת. אמנם, חוץ מלשמש נציב רכוב על רקע הנוף, לא ממש הייתי חלק מזה, נהנתי מלצפות בסרטונים לא פחות מלרכב. רק כאשר צפיתי במה שצילמה המצלמה על הקסדה שלי קלטתי באילו מקומות רכבתי ולא פחות מעניין – באיזו מהירות עשיתי את זה. היו קטעים שאם לא הייתי יודע שאני צילמתי, הייתי חושב שאני לא מסוגל לעשות את זה. עוד דבר חשוב לגבי מצלמת קסדה ששמתי אליו לב הוא שברגע שמפעילים אותה (או כמו שהייתי קורה לזה "מדליקים אותי") אני מאבד חלק מהשפיות והרצינות שלי. מהירות הרכיבה עולה וכך גם הסיכון. זה פשוט ממכר. ראו – הוזהרתם.


ממשיכים לדווש

אני לא איש המפות, השמות ותאורי המסלול ולכן לא תוכלו לקבל ממני את הנ"צדיקים של המקומות בהם היינו. לעומת זאת, מה שאני יכול להציע הוא תיאור של חוויה ואווירה, ניחוחות, צבעים והרגשות.

בינואר השנה וללא קשר לרכיבה, הייתי במורזין בחופשת סקי עם החברים. היה מאוד מעניין לגלות איך נראים אותם המקומות שבהם גלשתי ללא השלג ועטופים בירוק אינסופי. זה בערך כמו לפגוש מישהו שאתה רוכב איתו כבר תקופה בפעם הראשונה "על אזרחי" ולא בבגדי רכיבה.

תכנון של כל יום רכיבה כלל שימוש ברכבלים על מנת לצבור גובה בתחילת היום וניצול שלו במהלך היום. המטרה הייתה להכיר כמה שיותר מקומות ומסלולים בזמן הקצוב. היו לא מעט מקומות שמצאנו את עצמנו מדוושים בקטעי קישור בין העמקים ועוברים מעברי הרים על מנת להגיע לעמק אחר. אם הייתי מחתים את הדרכון שלי כל פעם שהיינו חוצים גבול בין צרפת לשוויץ וחזרה, סביר להניח שלקראת סוף החופשה כבר לא היו בו דפים ריקים. ממוצע ליום הרכיבה היה כ- 60 ק"מ של גלגול, אשר לרוב היו בירידה. חלק מהמקומות, אשר עברנו אותם ולא הספקנו להינות מהם, סומנו על ידנו ליום ההשלמות – היום האחרון שאת רובו הקדשנו לפארקים לאופניים.


הפארקים

פארקי רכיבה (Bike parks) הם ללא ספק גולת הכותרת של המקום בו היינו. בתור אחד שכבר יותר מ-10 שנים "חורש" את בן שמן ולאחרונה, על מנת להוסיף קצת יותר עניין, עבר לרכב על אופני ברזל ללא שיכוך והילוך אחד, הרגשתי כמו ילד שלקחו אותו לחנות צעצועים. לקח זמן עד שלמדתי "לשחק" בכל "הצעצועים" שהיה למקומות האלה להציע ורק לקראת סוף החופשה הרגשתי בבית ברוב המתקנים ואלמנטים.

כל המסלולים הרשמיים (והיו לא מעט גם פיראטיים), מחולקים לרמות קושי לפי צבעים, כמו במסלולי סקי. מהירוק (הכי קל וזורם), כחול, אדום ועד למסלולי כסח בצבע שחור, שרובם עוברים בתוך יער סבוך על קרקע סרוגת שורשים ומקפצות ענק מעל דרכי עפר (road gaps). תוסיפו לכל הפנינים האלה גם שיפועים לא שפויים, דרדרת וקצת החלקות על בוץ וקיבלתם תערובת נפיצה שלא תמיד סולחת על טעויות. רוב חברי הקבוצה רכבו על אופניים בעלי 5-6‘ של מהלך, חוץ מעידו, שאוהב אתגרים ורכב על אופני XC קלילים. שלא תבינו אותי לא נכון, ניתן לעבור את כל המסלולים גם על אופניים ללא שיכוך (כדאי לבדוק קודם שיש לכם רופא שיניים טוב שיחזיר את כל הסתימות), אבל השאלה היא מה מידת ההנאה שתקבלו. בלא מעט מן המקומות ראינו משפחות שלמות (כולל הסבים והסבתות) שרכבו להם להנאתם לאט על אופני השכרה במורד ההרים במסלולי הפרקים. תענוג לראות את תרבות הספורט של אירופה בפעולה. זאטוטים בני 6 עם קסדה מלאה, מגינים ואופניים מקצועיים שעפים להם במורד השביל פשוט היו שובי לב וכל פעם גרמו לנו להתפעל מהיכולות שלהם מחדש.


ולסיכום

היו לנו נטו 6 ימי רכיבה שבהם גמענו קרוב ל- 400 ק"מ של מסלולים משובחים. פרט טכני מעניין - כל אחד מאיתנו (טוב, עידו, כמעט כל אחד) "שרף" שני זוגות של רפידות הבלמים(!) במהלך החופשה. מזג האוויר היה לצידנו כל הימים, לא ירד גשם ביום והראות הייתה מצויינת, אם כי לא היינו מתנגדים ל-10 מעלות פחות. טעמנו מכל טוב שיש לאלפים אירופיים להציע ואף השארנו את ה-DNA שלנו על אחד המסלולים (פציעה קלה של רונן). חווינו מפגשים מרגשים עם המקומיים, בהם ייצגנו את מדינתינו בכבוד הראוי לה ונהנינו עד לעייפה.

ועכשיו – בחזרה לסאונה הישראלית. בן שמן – I am back.



כל הזכויות שמורות לג'ירף טיולים בע"מ