אוי, גארדה, כמה שאת יפה.....
הכל התחיל בסרט שהתרוצץ ברשת ואפילו הופיע בדיוור שלנו: somewhere in the mountains – רכיבה ב-Garmisch, השפיץ הדרומי של גרמניה, במורד סינגל הנמצא מעל גובה העצים, ולפחות על פי מה שרואים בסרט – הוא ממש לא ‘זורם‘, אלא זרוע סלעים - בדיוק כמו שאני אוהב.
<iframe src="https://player.vimeo.com/video/15137577" width="640" height="360" frameborder="0" webkitallowfullscreen mozallowfullscreen allowfullscreen></iframe>
פינטזתי, ראיתי שוב ושוב, אבל להודות על האמת – לא עשיתי עם זה כלום, עד שהגיע שחר ידידי עם השאלה "נוסעים ל-Garmisch?", "ברור" עניתי, לא לוקח בחשבון עם מי יש לי עסק. מאותו יום ועד הרגע שהיו לי ביד כרטיסי טיסה לא קיבלתי מנוחה, ועכשיו מתחילים לברר איך איפה ולמה...
...אבל לשחר, יותר נכון לרגל שלו, היו תוכניות משל עצמה, היא החלטה לברוח יום אחד מהפדל בבן-שמן, להסתובב קצת יותר ממה שמותר לה, להישבר, ולהשבית אותו לזמן ארוך, כ..ו..א..ב.
בצר לי, הודעתי לגיסי דינו שיושב בהולנד שאין לו ברירה אלא להתייצב. דינו הוא אחד הרוכבים הטובים שפגשתי מעודי, אבל עבר בשנתיים האחרונות לריצה (הספיק בינתיים לעשות כבר מרתון), ולא פגש את האופניים זמן רב.
בין נסיעה לאמריקה וסוף שבוע רומנטי בפריז, לא נותרה לדינו ברירה – כשהגיס במצוקה באים לעזור.
נפגשנו ברומא, טסנו לורונה, נסענו ל-Torbole, והנה אנחנו במלון Santoni האהוב עלי. קופצים גם ל-Wolf לקחת אופניים, ועוד רגע אנחנו בדרך.
זה גם המקום להזכיר שה-Garda הזאת ממזרה לא קטנה. כבר שנים שאני מכיר אותה, ובאותה מידה שנים שהיא עושה לי את זה, היא פשוט יפהפיה הגרדה הזו שאין, ולו גם פגישה אחת בינינו שאני לא אומר, ואוו, ואוו, ואוו כמה שאת יפה!
יאללה, לא באנו להנות, לאן רוכבים היום? ‘בקטנה‘, טיפוס קטן של 1,000 מטר וזה שלכם – בסוף השבוע בו התחילה חופשת הרכיבה הקצרה שלנו, התקיים ב-Torbole ארוע שנקרא King of Baldo. Baldo הוא אחד ההרים הגבוהים מעל האגם, ‘כולה‘ 2,000 מטר, ומגוון השבילים היורד ממנו מטה עצום – כבישים, דרכי עפר, סינגלים, סינגלים פראיים, ואפילו רחמנא ליצלן מסלול Down Hill שבנו המקומיים.
משתתפי King of Baldo בילו את דרכם מעלה בהסעות, אנחנו לעומת זאת דיוושנו את עצמנו לדעת במעלה ההר, ולמי שלא מכיר עדיין את חווית הרכיבה בחו"ל אספר רק שאחרי כשעה וחצי, כשברור שאוטוטו מגיעים, הראה ה-GPS של דינו גובה של 536 מטר, משמע שנותרו לנו ‘רק‘ עוד כ-450 מטר טיפוס. תענוג.
6 סדרי משנה... ...9 ירחי לידה... ...12 שבטיה... ...1,000 מטריה ואנחנו בתחילת הירידה.
והדרך מטה? בדיוק מה שהרופא רשם לדינו אחרי שנתיים ללא רכיבה: מסלול ה-DH. 800 מטר גובה של סינגל חצוב באבנים, חוצה את היער, מידרדר בדרדרות, מקפיץ בבולי העץ, לא כל יום מקבלים מתנה כזו. ...ואפילו הסיום הכבישי משהו היה כיף: עמק יפהפה 200 מטר מעל האגם, גפנים מכל עבר, סמטאותיה היפהפיות של העיירה Nago, וגלישה בנוף עוצר הנשימה של צפון אגם Garda. תם ונשלם היום הראשון.
היום השני הבטיח זלעפות. אפור בחוץ, רוח חזקה, ואיומי גשם בכל מקום. נפסיד רכיבה? אין מצב.
אנחנו מצטרפים לקרלו, המדריך שמלווה אותי בגרדה כבר חמש שנים, מטפסים על ‘קיר‘ מדהים ביופיו מעל האגם, ובהמשך לעיירה Pregasina ולחוויה שיש רק ב-Garda: מזג אוויר לא משהו, בית קפה קטן מול נוף מדהים, וכולו מלא ברוכבים שעצרו למשהו חם באמצע העלייה. כבר כתבתי אחרי הסיור של השנה שעברה – אין דברים כאלה.
עוד קצת טיפוס, מסביב יש שמועה שהרטיבות שאנחנו מרגישים אינה של זיעה (גם כזו לא ממש היתה חסרה), אלא שמתחיל גשם. היי, הלו, טיפסנו עד כאן כדי לרדת בסינגלים, נא לא לקלקל לנו את התוכניות.
...אז זהו שבשלב מסויים אפשרנו לעובדות קצת לבלבל אותנו, לפקודתו של קרלו שמנו עלינו את המגינים, והתחלנו לרדת למטה. איפה לכל הרוחות שאלנו, הרי טיפסנו על קיר, איפה יש פה סינגל? מישהו הביא חבלי סנפלינג? לקרלו היו תשובות משלו.
הסינגל הראשון היה דווקא ידידותי למשתמש – משהו מקביל לכביש, לא שיפוע מטורף יותר מדי, ...אממה, הגשם גרם לסלעים האהובים עלינו לא להיות ממש ידידותיים. מי שרוכב איתי בישראל יודע שאני דווקא אוהב סלעים רטובים כי זה מביא את טכניקת הרכיבה למיצוי, אבל פה איך לומר בעדינות, עדיף לו היו יבשים. בסוף הסינגל גולשים עוד קצת בכביש המשופע מטה, ואז קרלו מצביע על מדרון מימין לשביל שנראה כמו קיר של מאות מטרים שיורד הישר לאגם – "כאן" הוא אומר. "מה כאן? את ציוד הסנפלינג השארנו בבית". כמאמר השיר ‘הולכים אל הלא נודע‘ – הלכנו אחריו: שיפוע מטורף, סלעים רטובים, מדי פעם שורשים, פה ושם גם איזה סוויצ‘בק חד – בשביל זה באנו! באחת העצירות קרלו שואל אותי: אתה יודע כמה קבוצות הבאתי לכאן עד היום? "לא" אני אומר, ותשובתו היא עיגול עם האצבעות.
באחד הסינגלים קרלו דילג על פניה חדה ימינה, המשיך קצת ברגל בסינגל מאד משופע, ופתאום מצאנו את עצמנו בתוך מפל מים יפהפה עם זרימה קפואאאה, מן location כזה שרואים בסרטים. איזה יופי!
עוד קצת כאלה, ועוד קצת כאלה – קצר אבל קולע, ואנחנו מוצאים את עצמנו על הכביש שמקיף את אגם גרדה ממערב, תם ונשלם יום יחסית קצר, אבל עם מנות אדרנלין חביבות.
...והנה מגיע היום השלישי, זה שאמור היה להיות השיא, ואכן היה, אבל מזווית רכיבה לחלוטין לא מתוכננת.
14 ק"מ דרומית ל-Torbole נמצאת העיירה היפהפיה Malcesine, ממנה עולה רכבל ל-Monte Baldo, סתם ככה 2,000 מטר גובה.
הדרך ל-Malcesine היא על שפת האגם, הרוח שורקת, וזה הזמן בשביל עוד ספורטאים בגרדה לחגוג: גולשי הרוח. עשרות גולשים טסים במים מול העיניים שלנו, אחד, בלי שום התראה מראש, דופק מול הפנים שלנו סלטה עם ראש תורן שכמעט נוגע במים, גולש kite surf אחד עולה לגבהים שמימיי לא ראיתי (ואני מבקר קבוע בחוף בית ינאי), בקיצור, חגיגה לעיניים...
...פרט שולי קטן וזניח, כשאנחנו מגיעים לרכבל מסתבר שהשמועה שהוא מעלה אופניים רק עד השעה 10:15 והפעם הבאה היא ב-14:00, השמועה הייתה נכונה.
איך מעבירים קרוב לשלוש שעות? תשובה: מטפסים. הרכבל ל-Monte Baldo מורכב למעשה משני רכבלים המחוברים ביניהם בתחנת ביניים בגובה 600 מטר. אז ילאה, הבה נטפסה.
אין, פשוט אין מילים לתאר את הנוף שנגלה לנו פעם אחר פעם, ואני מקווה שהתמונות שלהלן יעבירו משהו מזה, למרות יכולת הצילום שלי שאינה מן המשובחות.
הגענו, נותרה שעה וחצי עד בוא הרכבל, מה עושים? Locanda Monte Baldo הוא מלון שיושב פשוט על המצוק, וממרפסת הגפנים שלו רואים עד קצה האגם. תוסיפו לזה שוקו איטלקי חם, אספרסו טוב ושאר משקאות מחממי לבב... ...בקיצור, רשמתי את המקום כעוד פנטזיה למימוש עתידי.
החיכיון לרכבל נעשה ברוח פרצים וקור אימים... ...פרט שולי – זה היה בגובה 600 מטר, בעוד תחנתו העליונה של הרכבל הולכת לפלוט אותנו לחלל העולם בגובה 2,000 מטר... ...קרררררר, יפהפהפהפה!
התוכנית המקורית ליום הרכיבה הזה היתה שביל 601 – טיפוס של 400 מטר בזווית לא אנושית (שיפוע ממוצע של למעלה מ-10%) ל-Monte Altisimo, פסגה קרחת שניצבת כמו קיר מעל האגם (ובראשה בית קפה כנהוג בכל מקום ב-Garda), ובסופה גלישה של לא פחות מ-2,000 מטר הפרוסים על פני 10 ק"מ (שיפוע ממוצע של 20% למעוניינים), 500 מטר גובה ראשונים במגמת השרדות בין הבולדרים, 1,000 מטר בסינגלים פחות או יותר זורמים, ו-500 מטר אחרונים בדילוג מדהים מסלע לסלע בשיפוע ממוצע של 23%. רכבתי את השביל הזה לפני 5 שנים וחיפשתי בנרות את ההזדמנות לחזור אליו.
...אבל מזג האוויר רצה אחרת.
עוד לפני הטיפוס ל-Monte Altisimo ישנם שני סינגלים חביבים ולא מזיקים, אלא אם כן ירד בבוקר גשם, והשמש שבאה לאחר מכן לא הצליחה לייבש את הסינגלים שנמצאים תחת העצים.
בלב כבד ויתרנו, 601 יחכה לפעם הבאה.
מה כן? ילאה, נצטרף ל-Stephan ו-Manfred מ-Freiburg שבגרמניה והאיטלקי שרוכב איתם שאיני זוכר את שמו, ונצא לטיול Touring תוך ניצול האוויר הצלול והמראות הנפלאים שהוא מעניק. איזה טיול! 60 ק"מ של גלישה מ-Monte Baldo בנוף הררי מדהים ביופיו, מבט צפונה לעבר העיירה Rovereto והעמק הארוך שבתוכו היא מתגוררת, ובאופק הצפוני הדולומיטים ושלג העד על חלק ממצוקיהם. אין מילים!
מ-Rovereto צריך להגיע ל-Torbole, מרחק של כ-15 ק"מ. כמי שנסע בכביש הזה פעמים רבות בעבר, הכנתי את עצמי לרכיבה על כביש סואן ולא ממש רחב, אבל הראש האיטלקי עבד קצת אחרת: מסתבר שיש שביל אופניים שמחבר בין שני היישובים, ובפעם הראשונה, אחרי אינספור ירידות לאגם גרדה במהירות האוטו וכמעט בלי יכולת לעצור, בפעם הראשונה עשיתי את זה בקצב האופניים עם תחושת החופש והשייכות לטבע שזה מקנה. כמה כיף!
במילים ‘איזה יופי‘ כבר הלאיתי אתכם? טוב, אז אסיים במשהו מקורי: וואו, וואו, וואו, איזה יופי!