להיות סינגל במורזין – חלק שני
....בחלק הראשון סיפרתי לכם על ההכנות וההחלטה, ההזויה משהו, לצאת למורזין עם אופני הסינגל ספיד.
טיול שנתי
המשפט
האחרון בו סיימתי תיאר את הרכבת האופניים וההכנות ליום הרכיבה הראשון אך
הרשו לי בכל זאת להתעכב ולומר כמה מילים על "הלילה שלפני". ובכן, אותו
הלילה, הוא חוויה בפני עצמה המזכירה במקצת את הלילה שלפני הטיול השנתי,
לילה בו שנתך נודדת מרוב התרגשות ועורקיך גדושים באדרנלין ושאר סמים טבעיים
וחוקיים למהדרין ואתה נוהג כמנהג השווארמה וסובב סביב צירך במיטה נים ולא
נים דרוך כקפיץ וממתין לאיילת השחר שתגאל אותך סוף סוף מהסיוט המתוק הזה.
ואם חשבתם שהסינדרום הזה חולף בגיל מסוים, הרי שלא כך הדבר וגם אם קצת לא
נעים לגבר מסוקס להודות בכך, ברור כי גם הוא מתרגש כמו ילד וטוב שכך.
אך
יש לאותה התרגשות עצומה גם צד אפל... קוראים לו "תסמונת היום הראשון"
וחשוב לי לומר כמה מילים בגנותה. ומה היא אותה תסמונת? ובכן, קחו קערת
חופשה, שפכו שקית רוכב, הוסיפו כף אופניים, פזרו ברוחב לב התרגשות והכניסו
לתנור על חום גבוהה והנה לכם תבשיל מבעבע שמי שלא יזהר, עוד עלול להיכוות
בו קשות. רבים מן הרוכבים המגיעים בפעם הראשונה למקום כמו מורזין נוטים
לאבד את שיקול הדעת בשל ההתרגשות העצומה וביום הראשון פשוט מסתערים על
המסלולים כאחוזי אמוק מה שגורם סטטיסטית לחלק גדול מאד מהפציעות להתרחש
דווקא ביום הראשון. אז אנא מכם..
בשבחי הבאגט
הבוקר
הקיץ על מורזין, אנחנו עומדים במרפסת הדירה ממנה נשקף נוף מרהיב של הרים
נישאים, יערות ועמקים ואין לדעת אם העובדה כי בשרינו נעשה חידודין חידודין
קשור לצינת הבוקר או להתרגשות. אנו בחרנו להתאכסן במה שקרוי בעגה המקומית –
Chalet שהוא למעשה דירה בה אנו מנהלים ומכלכלים את עצמנו לבד ולאור האמור
שלחנו בשעת בוקר מוקדמת חיל חלוץ אל המרכול המקומי כדי שירכשו פרודוקטים
שיקיימו אותנו במהלך השבוע. החבר‘ה חזרו עם שקיות עמוסות מוצרים שאוחסנו
במקרר ובארונות וסוף סוף יכולנו להתיישב ולאכול את ארוחת הבוקר הראשונה
שלנו... ארוחה מענגת של בגאטים א-מ-י-ת-י-י-ים, טריים ופריכים בליווי
גבינות אלוהיות וכוס קפה מהביל. מי צריך יותר מזה?
תוך
שאנו לועסים נשמעה אוושה מוזרה וכשהצצנו לראות מה פשרה נוכחנו לדעת כי
תחנת הרכבל שסמוכה לדירה החלה לפעול, מבט אל השעון, 9 בול, ממש לפי לוח
הזמנים, דייקנים הצרפתים האלו... ואם ברכבלים עסקינן הרי זה המקום לציין כי
מורזין רבתי (איזור נרחב הכולל בתוכו את העיירות Les-Gets, Avoriaz,
Chatel ואחרות) הוא למעשה אתר סקי עצום שהופך בקיץ לאתר רכיבה מה שמשמח מאד
את קהילת רוכבי האופניים בכלל ואת עדת רוכבי ה DH בפרט שכן רשת הרכבלים
המסועפת הכוללת לא פחות מ 24 כאילו! מאפשרת לכסות ביום רכיבה אחד שטח עצום
וכמובן ובעיקר ליהנות מהיתרון של הרכבל המניף אותך ללא מאמץ ומגשר על מאות
ואלפי המטרים אותם היית נדרש לטפס ברכיבה כך שכל מה שנותר לך הוא לעלות על
האופניים ולגלוש מטה במסלול החביב עליך.
והנה... אנחנו כבר עומדים בתור לרכבל...
קוסמופוליטיות מרנינה
אה,
כן.. אנחנו בתור לרכבל... עם הדגש על המילה תור. אל מורזין מגיעים מדי שנה
מאות רבות של רוכבים מרחבי העולם, והעמידה הסבלני והנינוחה בתור היא
הזדמנות טובה להתענג על התחושה המרנינה של התחככות ברוכבים בני לאומים
אחרים החולקים אתך את האהבה לספורט המשובח הזה. אנגלים, צרפתים, אירים,
רוסים ומזרח אירופאים אחרים, אוסטרלים וגונבה לאוזני שמועה שאפילו כמה בני
דודים הגיעו לכאן.כיאה לרוכבים כל אחד מגניב מבטים בוחנים אל אופניו של
האחר, איזה מערכות יש לו? סוג הבולם ו.. יו... איזו חולצה יפה.. והקסדה,
ואי ואי ואי.. אמנם Girlish משהו אבל אין מה לעשות, כולנו חוטאים בכך..
אומרים שאישה יפה וכלים יפים מרחיבים דעתו של אדם וגם כאן, אין לך קורת רוח
גדולה יותר מאשר לגלות כי הרוכב הלבוש במיטב המחלצות ומצויד באופניים
משובחים העומד לפניך חולץ את קסדת ה Full Face ממנה נשפך ממנה שיער גולש
השייך לבחורה יפה וסליחה על חוסר התקינות הפוליטית..
זוגות
זוגות אנו נכנסים אל הקרוניות, לא לפני שגם אני זוכה למנת הגאווה היומית
שלי כאשר עובדי הרכבל האמונים על תזמון העלייה והעמסת האופניים, שולחים בי
מבט ספק משתאה ספק משועשע כשהם מגלים על מה אני מתעתד לרכוב. מחלון הקרונית
נשקף נוף עוצר נשימה, אט אט אנו מטפסים אל ראש ההר, מורזין נותרת רחוק
למטה בעמק ונראית כמו גלויה והנה עוד מעט קט נתייצב על השביל, כמה תמונות
למזכרת, קסדה, כפפות ו.. קדימה למסלולים, הרי בשביל זה הגענו לפה!
יאללה, בלגן!
מורזין
נחשבת למכה של רוכבי האופניים באירופה ולא בכדי, אך אם יורשה לי לגנוב
מנורמה ג‘ין את מטבע הלשון ששויך לה ולשנות אותו מעט, הרי שלעניות דעתי
"ישראלים נהנים יותר" וכל כך למה? המסלולים במורזין אינם דומים לשום דבר
שישראלים מכירים מהבית, לא הפרשי הגבהים, לא השיפועים, לא מגוון האלמנטים
העצום, לא סוג הקרקע ולדאבוני גם לא איכות השבילים. הרוכבים האחרים המגיעים
מאירופה דווקא כן מורגלים בסוג כזה של רכיבה והם עדיין נוהרים לכאן כך
שעבור הרוכב הישראלי מורזין היא באמת סוג של חלום רטוב (ואל הרטוב מיד
נגיע..). קשה לתאר במילים את החוויה של רכיבה במורזין, נתחיל בעובדה
שיורדים.. יורדים הרבה... אחרי שהרכבל העלה אותנו לגובה צריך הרי להגיע
למטה איכשהו.. ולכן המסלולים ארוכים מאד בהשוואה למסלולים המוכרים לנו
מישראל. אך באיזה מסלול נבחר? מאחר ואנו כבר יודעים שמדובר באתר סקי, בנויה
מערכת המסלולים על אותו עיקרון צבעוני, היינו – ירוק: מסלול קל (מתאים
לרוכבי XC ו AM ), מסלול כחול: מסלול מעט קשה יותר (מתאים לרוכבי AM),
מסלול אדום: מסלול קשה (מתאים לרוכבי AM אתגריים ורוכבי DH ), מסלול שחור:
מסלול קשה מאד (מתאים לרוכבי DH ולרוכבים מכל הדיסציפלינות האחרות כל עוד
הם הרפתקנים ובעלי יכולת טכנית גבוהה).
תוואי
הקרקע כמובן משקף את אותו מדרוג כך שהמסלולים הירוקים והכחולים יתאפיינו
ברכיבה על שבילים בעלי שיפוע יחסית מתון, לא יהיו בהם אלמנטים קשים או
מסוכנים במיוחד (כמו מקפצות או מעברים טכניים מסובכים) ואילו האדומים
והשחורים הם גן עדן לחובבי האדרנלין – שיפועים מהגהנום, שורשים, מדרגות
סלע, סיבובים הדוקים בירידה (Switchbacks) מקפצות עץ ועפר (Drops &
Kickers), גשרים, קפיצות ארוכות טווח מעל דרכים או אפיקי נחלים (Road gap)
ועוד ועוד כיד הדמיון הטובה על זה שבנה אותם. הסיבובים המוגבהים (Berm)
מאפשרים "לקחת" סיבובים מהירים ויש שלטי אזהרה לפני אלמנטים מסוכנים ואם
בחרתם שלא לצבור זמן אוויר, הרי שלכל אלמנט מורכב יש שביל עוקף (Chicken
line) ואל לכם להרגיש פחיתות כבוד אם אתם לא ממריאים לשחקים כמו המקצוענים,
הכי חשוב זה לחזור הביתה בשלום.. ה"ראן" הראשון (הרכיבה הראשונה במסלול)
הנה רכיבת היכרות וחשוב לעשות אותה בשום לב ובזהירות, מאחורי כל פניה יכול
להופיע פתאום איזה דרופ או ירידה תלולה כך שחשוב לא להיות מופתעים. כאן
המקום לציין לשבח את מי שבונה ומתחזק את המסלולים, ראשית כל אין צורך
במדריך שיוביל אותך בסבך המסלולים וזה יתרון גדול. רבים חוששים שמא ילכו
לאיבוד וחשוב להבין שהסיכוי לכך קלוש. בכל תחנת רכבל יתנו לכם חינם אין כסף
מפת התמצאות פשוטה עליה מסומנים המסלולים העיקריים שכל מי שיש לו חוש
התמצאות בסיסי, יסתפק בה. המהדרין ירכשו תמורת 5 יורו מפה מפורטת יותר עם
קנה מידה קטן יותר שעליה ממש אפשר לנווט. והמסלולים..? אח.. שפתיים יישק.
הרבה
מחשבה ויצירתיות מושקעים במסלולים הללו והם תאווה לגלגלים, האלמנטים
הבנויים משתלבים יפה לתוך הנוף ויש בהם היגיון שגורם לרכיבה להיות זורמת
ומאתגרת בו זמנית. לא אחת נתקלנו תוך כדי רכיבה בבובקאט המכין את התשתית
לעוד אלמנט או בעובדים חמושים באת ומעדר העסוקים בתחזוקת המסלול. אך גורו
לכם! הרכיבה במסלולים, בעיקר אילו הקשים יותר, דורשת ריכוז עצום וגם לא מעט
כושר! ומי ששמח על כך שלא צריך לטפס יתאכזב אולי לשמוע שאחרי 3 ראנים
במסלולים הקשים הגוף איך לומר – מפורק... הידיים כואבות ושרירי הרגליים
רועדים מן המאמץ ולכן חשוב מאד להיות קשוב לגוף ולא להגזים כי כשעייפים,
הריכוז יורד וכך גם היכולת המוטורית ואז.. אז קורות התאונות..
זוכרים
את החוויה הרטובה? ובכן, זאת יש לדעת: במורזין יורד גשם כל השנה ושפר
מזלנו ויכולנו ליהנות גם מימי שמש צלולים וגם מימי גשם אפורים. "שפר
מזלנו"? אתם שואלים..? כן, חד משמעית שכן עובדת היותנו ישראלים המורגלים
במזג אוויר ים תיכוני יכולה להיות לנו לרועץ. הישראלי ה"ממוצע" אינו חובב
גשם ודי בכמה טיפות כדי לגרום לו לבטל רכיבה אך כאן אני ממליץ לקחת דוגמה
מהאירופאים שלא רק שלא רואים בגשם משהו שלילי, אלא אף הזדמנות פז ליהנות
בגדול! ביום השלישי התעוררנו לקול הגשם המתדפק על החלונות, בחוץ היה אפרורי
ורטוב וחלק מהחבר‘ה החליטו לא לרכוב. חבר מהקבוצה ואני החלטנו שלא להיכנע
ויצאנו לרכיבה שרובה הייתה בגשם שוטף, והנה לכם תובנה: הבאסה, אם קיימת,
מתרכזת בדקות הראשונות עד שאתה נרטב כליל, אחרי שנרטבת וכולך מלא בוץ ומים,
אתה שוכח מהעניין ויכול להתפנות לכייף גדול! הרכיבה בבוץ בתנאים חלקלקים
היא אתגר וחוויה שאינה מוכרת לנו ואוי, כמה שנהנינו! המסלולים התלולים
הופכים למגלשות (זהירות!) ואתה חוזר לילדות בשניה, הרי מי מאיתנו לא הטריף
את ההורים כשהתעקש לזנק לכל שלולית? זה היה אחד מימי הרכיבה הקסומים
והמהנים ביותר שלי ולמעט הזרם החשמלי שחטפתי מגדר בקר ששיתק לי את היד
לדקה, חזרנו רטובים אך מרוצים 
אורתודנטיה נוסח צרפת
ועם
כל הטוב הזה בכל זאת יש דבר אחד מעצבן.. קוראים לו Braking Bumps.. אילו
הן אותן תלוליות נמוכות המוכרות לנו יותר כפסי האטה מהכבישים בארץ אלא שכאן
הן רבות וצפופות. התלוליות, בניגוד אולי למה שמעיד עליהן שמן, לא נועדו
להאט אותך, אלא נוצרות דווקא בגלל שרוכבים נוטים להאט בקטעים של המסלול.
הלחיצה על הבלמים גורמת לגלגל האחורי לנוע מעלה מטה על הקרקע מה שגורם לרזוננס (תהודה)
המייצר את אותן תלוליות כך שיש פה סוג של מלכוד... מי שמאט – יוצר את
התלוליות ומאחר ויש תלוליות – מאטים כך שהתופעה מחריפה יותר ויותר ואין ספק
שאילו לא הייתה קיימת, הרכיבה הייתה זורמת הרבה יותר. ככל שאופניך מצוידים
במהלך מתלה גדול יותר, תחוש בהן פחות שכן הבולמים בולעים לרוב את התנודות
והן פחות מורגשות, אך אני, נעבך, להזכירכם, הגעתי עם אופניים נטולי שיכוך
לחלוטין והרעה החולה הזו עשתה לי שמות – בסתימות.. הטלטלות הנוראיות עברו
מן הגלגל ישירות אל הידיים עמוד השדרה והלסת ואני חייב לומר שאילו המקומות
בהם שיוועתי לאיזה בולם 200..
רבים
נוטים לחשוב שמורזין היא מקום אליו מגיעים רק רוכבי DH, אך זוהי טעות.
בשבילים ניתן לפגוש ברוכבים רבים על אופני XC, על חלקם ניכר אפילו שהרכיבה
היא לא תחביבם העיקרי, משפחות עם ילדים וסתם זוגות שיצאו לטבע גודשים את
המסלולים ומי שרוצה ליהנות מנופים עוצרי נשימה, פינות חמד קסומות ורכיבה
נינוחה ימצא לא מעט מסלולים המתאימים לסוג כזה של חוויה. אבל אנחנו הרי
באנו "לתת בראש" ובמהלך הימים הבאים חזר על עצמו הריטואל הקבוע – ארוחת
בוקר דשנה, התארגנות ויציאה לרכיבה, בשעות הצהריים עוצרים באחד מאתרי
התיירות (על פי רוב ממוקמים בעמקים ליד צומת תחנות הרכבל), משיבים את נפשנו
בהמבורגר עסיסי ובירה קרה באחת המסעדות ולקראת אחר הצהריים חוזרים לדירה,
מקלחת, ארוחת ערב (בדירה או באחת המסעדות במורזין) ואז יוצאים לבלות. כן,
מורזין מעבר להיותה אתר רכיבה, מתהדרת ברחובות יפהפיים, מסעדות, חנויות
אופניים בהן ניתן לעשות שופינג (או לפחות …Window Shopping) יש בריכה
ואפילו פארק מקסים בו ילדים יכולים לבלות שעות במגוון אטרקציות כמו
ג‘ימבורי, רכיבה על סומים או סתם ישיבה לצד הנחל המקסים החוצה את טבורה של
העיירה. בקיצור, לא מן הנמנע להגיע עם המשפחה
שפר
מזלנו ובדיוק בשבוע שהגענו התקיים במורזין כנס בינלאומי של רוכבי Harley
Davidson והאוויר היה גדוש בטרטור האופייני, הרחובות הפכו לתצוגה מלבבת של
אופנועים מכל הצורות, הצבעים והמינים, כל אחד יפה יותר מקודמו ובערב צעדנו
ברחוב הראשי שהפך למדרחוב ובו דוכנים לרוב. גולת הכותרת הייתה הופעה של
להקת Status Quo שאפילו הסקפטיים שבנינו שעבורם היא "להקה של שיר אחד"
(You’re in the army now) לא יכלו לעמוד בפני האנרגיות המטורפות ונעו
לצלילי המוסיקה שבקעה מהבמה המושקעת שלא נפלה ברמתה מאף מופע בינלאומי ענק
בפארק הירקון.
אחרית דבר
6
ימים קסומים חלפו עברו ביעף, 6 ימים של רכיבות משובחות, צחוקים, אתגרים
והנאה צרופה. זוהי חוויה שלא תשכח במהרה, כזו שמשאירה טעם של עוד. למעט כמה
החלקות בבוץ וכמה תקלות טכניות שוליות חזרנו לארץ בריאים ושלמים ואם לא
היה פוגע במטוס שלנו ברק בדרך לארץ (מה שגרם לנחיתה באיטליה ועיכוב של כ 6
שעות בחזרה לארץ) החופשה הייתה פשוט מושלמת.
אנו עוד נשוב...
נשיקות....
