חופשות אופניים בחו"ל
077-20-400-66 | info@club-giraffe.co.il
 
 
עמוד הבית
 
היעדים שלנו
 
חוויות רכיבה, תמונות וכתבות
 
המלצות רוכבים
 
סגנונות רכיבה
 
הדרכות בארץ
 
אודות
 
מדיניות פרטיות
 
שבילים שטוחים בלבד
שבילים (XC)
XC חזק
Allmountain
Downhill
שם:
מספר טלפון:
E-mail:
   
בוקר טוב – יש ברבורים באגם...

חוויותיהם של יעל ונועם בהולנד \ צילומים: יעל ונועם

"תשמעי".. אני אומר לזוגתי בעודנו מדוושים בעצלתיים לאורך השביל המתפתל בינות לאפרים הירוקים ושדות הצבעונים, "נדמה לי ששכחתי את הדוד בבית דולק..", יש שתיקה קצרה ואחריה שנינו פורצים בצחוק מתגלגל וכמעט שמאבדים את שיווי המשקל.. ככה זה כשאתה חי שבוע שלם בתוך גלויה, פשוט לא אכפת לך מכלום..

7 ימים תמימים בילינו בלב הנופים המדהימים של הולנד, שבוע של רכיבה נינוחה ורגועה, לצד פלגי מים וגבעות שהירוק שלהן חורך את רשתית העין... יום אחרי יום של פסטורליה ברמות בלתי חוקיות והיי מטורף, בלי צורך בשום כימיקלים :-.)


ומעשה שהיה, כך היה...

ראוי לומר כבר בתחילה: יעל ואני (נועם בשבילכם..) מזמן איבדנו את בתולינו ברכיבת אופניים בחו"ל, ברזומה שלנו נמצאות כבר חופשות באגם גארדה (איטליה), לה-פלמה (באיים הקנאריים) ועוד כמה יעדים אקזוטיים. יש שיאמרו שחופשה הכוללת דיווש עצל על אופני טורינג בשבילים שטוחים היא משהו שאינו הולם "חיות שטח" שכמותנו.. אז שיגידו, בא לנו משהו ברגוע ומי שחושב שלרכוב בלי להעלות דופק לשמיים זו פחיתות כבוד, שיבושם לו. אז ביצענו כמה טלפונים, התייעצנו קצת ובשיא הספונטאניות סגרנו את הפרטים וספרנו את הדקות עד ששוב נוכל להסב באולם הנוסעים של שדה התעופה ולהריח את ניחוחה המשכר של החופשה הקרבה ובאה.

אך עוד חזון למועד... רצה הגורל ודווקא ביום בו היינו אמורים לטוס החליטו מי-שלא-יהיו לשבות על מה-שלא-יהיה וכך מצאנו את עצמנו מעבירים ערב מורט עצבים שהמשיך ללילה "לבן" במסגרתו כמעט ולא עצמנו עיין, ממתינים להודעות טלפוניות מאילון (Club-Giraffe) ומדי כמה דקות נכנסים לאתר של אל-על על מנת לוודא את שעת הטיסה הסופית. בסביבות 2 לפנות בוקר נשברנו והחלטנו שעדיף לישון אפילו על הרצפה באולם הקבלה ובלבד שהסיוט הזה יגמר ושמנו פעמינו אל השדה.

לא נלאה אתכם בכל השתלשלות העניינים שליוותה את הגעתנו להולנד רק נציין כי נחתנו במלון טרוטי עיניים וחסרי סבלנות מה שלא הועיל במיוחד למה שקרה מיד לאחר מכן...

ובכן, אנחנו סוף סוף בחדר, חוככים בדעתנו מה לעשות, ואין לך הרי בילוי המתאים יותר למצברוח לוחמני שכזה מאשר לנסות להבין איך אנחנו הולכים (סליחה, רוכבים) לנווט לבד שבוע שלם בהולנד.. אז פתחנו את ערכת הטיול שקיבלנו כשהגענו למלון ועשינו ספירת מלאי: מפות – יש, ספרון הדרכה – יש, אז קדימה, לעבודה!

באחת נפרשו המפות על רצפת החדר ולפתע אני רואה את יעל מחווירה... "איך לעזאזל אנחנו אמורים להבין לאן לנסוע" היא אומרת חלושות ותולה בי מבט מיואש, "יהיה בסדר" אני מרגיע ומתחיל לשחזר את שיעורי הניווט מהצבא, "נסתדר"...


את הלילה הראשון מיצינו עד תום, העייפות הכניעה אותנו מוקדם מהרגיל אך בבוקר שלמחרת, קמנו מלאי חיל ועזוז וכל תלאות הטיסה נשכחו כלא היו... נשאר רק העניין הזה של הניווט שעוד ריחף כעננה מעל לראשינו אך לא נתנו למשהו פעוט כמו לא לדעת לאן פנינו מועדות, לקלקל את האווירה ואחרי ארוחת בוקר מדושנת יצאנו סוף סוף אל הרחוב. בחזית המלון כבר המתינו לנו האופניים שיישאו אותנו הרחק, מדובר באופני "טורינג", כאילו המוגדרים כעירוניים. תנוחת הרכיבה – זקופה ואין זכר לרכינה המוכרת מאופני השטח שלנו. בתיקי הצד אחסנו את כל הנדרש לנו עד להגיענו לתחנה הבאה ויאללה, לדרך.


הדבר הראשון שאתה מבחין בו כשאתה בהולנד (חוץ מהשפה הבלתי אפשרית שלהם.. ) היא העובדה שהולנד אכן מצדיקה את התואר "ארץ האופניים". כן, אנחנו יודעים שבביג‘ין יש בטח יותר רוכבי אופניים מבהולנד כולה, אבל פה זה אירופה ואנשים מן הסתם רוכבים על אופניים מבחירה ולא מכורח נבעך.. העובדה כי אופניים בהולנד הם כלי תחבורה שווה בן שווים מורגשת מיד. ראשית כל לאופניים יש שבילים מיוחדים. כן, נכון, גם בת"א יש כמה.. אבל פה לצד כל כביש (פנימי, ראשי או בין כוכבי) יש נתיב מיוחד לאופניים, הכל משולט והתנועה מתנהלת בסדר מופתי. ברגעים הראשונים קשה היה לנו להשתחרר מהמתח והפחד שמלווים כל רוכב שצריך להתמודד עם הרגלי הנהיגה בארץ, הרי השילוב של מזג אוויר הביל, היעדר שילוט ומסלולים ראויים ונהגים עם אטיטיוד של לוחם טליבאן יכולים להיגמר (במקרה הטוב) רק במחלקה האורטופדית. והנה כאן, כאילו 10 קבין של אדיבות ירדו על העולם והולנד לקחה תשעה מהם...


חיש מהר נחלצנו מלפיתת הכרך הגדול והנה אנחנו כבר משייטים בנינוחות על איזה שביל בדרך ל... ? אה, האמת? לא ממש משנה... הכל מסביב ירוק, מכל עבר נשמעים קולות פכפוך וטפטוף ובאופן כללי נדמה כאילו אתה מטייל בתוך איזה ציור של רמברנדט. השביל נמתח אל האופק בינות לגבעות המכוסות פרווה ירקרקה, מעלינו עננה אחת בודדה שנראית כמו כבשה שהלכה לאיבוד, אוושת העלים וקול סיבוב הדוושות המונוטוני הם הצלילים היחידים המלווים אותנו וכך אנו נעלמים אט אט אל האופק כשהרוח מבדרת את שערינו... אה.... בעצם לא ממש כי אנחנו כנראה החנונים היחידים בכל הולנד שרכבנו כל הטיול עם קסדות...


אחר הצהריים הגיע ואנחנו כבר בשערי העיירה בה נשהה הלילה. מה, לא התברברתם, אתם שואלים..? אז לא!, מסתבר שהניווט וההתמצאות הרבה יותר קלים ממה שסברנו בתחילה, כל המסלולים משולטים וההסברים המופיעים בחוברת המידע ובמפות מאפשרים באמת לכל אחד, אפילו זה ששלושה סיבובים סביב עצמו גורמים לו לתהות באיזה חלק של הגלקסיה הוא נמצא - למצוא את דרכו בקלות.


את שעות הערב העברנו לנו בשיטוט בסמטאות העיירה והנה בעודנו צועדים בעצלתיים, פונים אנו ה לזו ואומרים כמעט סימולטנית: תגיד\י, לא כואב לך הישבן?, מסתבר שגם כשמדוושים ב"רגוע" אבל לאורך שעות רבות, כואב קצת התחת ולכן המלצתנו החמה: רכשו לכם כיסוי ג‘ל באחת מחנויות האופניים המקומיות (יש בכל פינה ?) וההנאה מובתחת (זו לא טעות כתיב.. ).


הימים הבאים עברו להם כאילו מדובר בחלום בהקיץ, הנופים המשיכו להיות - יפהפיים, מזג האוויר – נעים ואפילו פגשנו מדי פעם שוב את אותה עננה טועה, אלא שהם היו הרבה יותר מהנים בזכות גילוי השדרוג האולטימטיבי: בירה. עכשיו תראו, זה לא שאנחנו ממליצים חלילה לשתות ולרכוב, זה בוודאות יכול להוביל למקומות לא טובים.. אבל בואו נאמר שעם המינון הנכון, העסק הופך להיות אפעס, הרבה יותר משמח..


כל כך משמח עד שבאחד הימים קצת איבדנו את הדרך.. פנינו אנה ואנה והנה למולנו קרבה ובאה איזו גברת. מאחר וכבר נוכחנו לדעת כמה ההולנדים נעימי הליכות ומכניסי אורחים, לא היססנו וביקשנו אותה לסייע לנו לחזור למסלול ולמרות כל המחמאות שהרעפנו על מארחינו, מה שקרה בהמשך הצליח ממש להפתיע אותנו.. הגברת פשוט הזעיקה את אבא שלה הולנדי קשיש שלהערכתנו חצה את ה 70, הברנש החביב הזה ,שהשפה האנגלית אינה שגורה בפיו , הגיע כשהוא רכוב על אופניו ובתנועות ידיים נמרצות סימן לנו לעקוב אחריו. אילו היה מדובר בכמה מאות מטרים, היינו ודאי אסירי תודה אך אחרי שמד המרחק הראה כ 5 ק"מ לא יכולנו שלא להביט באיש המתרחק חזרה אל ביתו בהערצה אין קץ.


הרכיבה בטבע זימנה לנו לא מעט תקריות משעשעות הקשורות ישירות לסוג האווירה שמשרים עליך הנופים הציוריים, כמו במקרה ההוא בו לפתע נתקלנו באחד האפרים בשה שבדרך כלשהיא חצה את אחת מגדרות המרעה וניצב פועה כשמצידה השני של הגדר אמו המודאגת. יעל, שהאינסטינקט האימהי לא נתן לה לעבור לסדר היום על עוולה שכזו, מיד זינקה מן האופניים ונגשה לסייע לטלה המבולבל לחזור הביתה. הלז, שכנראה אינו מורגל בקסדות אופניים (כבר אמרנו שאנחנו היחידים שרכבנו עם קסדה?), נבהל כהוגן והחל מקפץ לכל עבר בהיסטריה. על ניסתה "פסט פסט פסט", וגם "בוא מיצי מיצי מיצי" אבל הטלה הזה כאמור הולנדי וכדובר השפה הבלתי אפשרית בעליל הזו, ניכר שאינו מבין מה יעל שחה וסרב בכל תוקף לתת לה להתקרב. תוך כמה דקות התאספו עוד כמה אנשים טובי לב שנחלצו לעזרת הגוש הצמרירי ואז התפתח לו מרדף משעשע ביותר שלו היה מצולם בשחור לבן בהילוך מהיר כשברקע מתנגנת נעימת הפתיחה של בני-היל, ודאי היה נכנס להיכל התהילה. אחרי שרצנו וקפצנו הצליחה לבסוף יעל לתקל את הטלה אך הקטנצ‘יק הזה חזק מאד מסתבר ואחרי שבעט ברגליו והשתחרר מאחיזתה, פשוט הסתער כאחוז אמוק אל הגדר ובדרך לא דרך הצליח להשתחל חזרה פנימה ולהתייצב ליד אמו המאושרת שאפילו תודה לא אמרה...


למרבה ההפתעה, לא פגשנו בדרך תיירים רבים מדי, אך עוד אחת מהאנקדוטות המשעשעות קרתה לנו דווקא עם שכאלה. במהלך הרכיבה היינו צריכים לחצות תעלת מים, אחת מיני רבות מאד המרשתות את הולנד כולה. לצד הדרך, מתחת לשלט מאיר העיניים שתאם בדיוק את מיקומו ותיאורו בחוברת ההסבר, שכשכה במים דוברה קטנה שבחרטומה וירכתיה מותקנות מעין שתי גלגלות. שנינו ושתי תיירות שפגשנו בדרך טיפסנו אל הדוברה ועמדנו לחצות את התעלה, אך שוד ושבר! כל כמה שלא ניסינו, לא הצלחנו לתפעל את המנגנון. אחרי שאני סובבתי את הכננת בכיוון אחד וחברותינו התיירותיות בכיוון השני נשמע פתאום "בוינג" נוראי ונורינו כאילו מתוך רוגדקה אל מרכז הנחל.. עוד כמה "roll it this way" ו "no, that way" הצלחנו לבסוף להגיע אל הגדה הנגדית, ושוב, כל כמה שמדובר היה במשימה שביום יום הרגיל שלנו הייתה גורמת להעלאת מפלס הקריזה, כאן כל התהליך היה מלווה בצחוק מתגלגל וחיוכים.


אל הולנד כאמור, הגענו אחרי שטיילנו באופניים בהרבה מקומות אחרים בעולם וגילינו סוג אחר של חוויה, כזו המתנהלת לה בקצב אחר, רגוע ונינוח, כזו שלא מצריכה איזה ניסיון מיוחד ברכיבה או כושר גופני של טריאתלט, כזו המתאימה לכל אחד שמחפש חופשה מזן אחר, חוויה של נופים, אוכל טוב ואנשים לבביים, על אופניים.

הדוד אגב, היה כבוי..















כל הזכויות שמורות לג'ירף טיולים בע"מ