לו הייתי אי שחור בים... - תמר מוצרי

לו הייתי אי שחור בים... תמר מוצרי

כן, אני יודעת, צריך להיות "לו הייתי אי ירוק בים..." ולמען האמת אחד מכינוייו של האי עליו ביליתי חופשת רכיבה של שבוע, הוא - "האי הירוק" (Isla verde) אבל משום מה (טוב, בעצם, אני יודעת את הסיבה, ותכף גם אתם..) השחור דווקא עשה עלי יותר רושם.

אבל לפני שנתחיל, הבה נכיר מעט..

שלום, שמי תמר, רוכבת AM מכורה, (עכשיו צריכים כולם לומר במקהלה: "אוהבים אותך תמר..") ואם נתעלם לרגע מהבדיחה, לא לחינם מצאתי לנכון לפצוח דווקא בהיכרות בסגנון הזה.. סביר להניח שגם אתה שקוראים ברגע זה את השורות הללו, נמצאים כאן בעטיה של אותה התמכרות. ההתמכרות לרכיבה. אשר על כן חברים, אם אתם נמצאים בשלבי גמילה רחמנא לצלן, טוב תעשו אם תעברו לכתבה אחרת כי סביר להניח שאחרי שתסיימו לקרוא, מיד תרוצו לברר אם הפספורט בתוקף. ראו הוזהרתם!

לה-פל.. מה..?

רמת גן, דצמבר בפתח ואפשר לחוש כבר את החורף הממשמש ובא. אני רכונה על שולחן העבודה מעלעלת בניירת ולחרדתי מגלה כי נותרו לי המווווון ימי חופש שטרם ניצלתי. כידוע לכם, ימי חופש הם קצת כמו תווי קניה, אם לא מימשת אותם בזמן, כל שתוכל הוא להביט בערגה על הפריטים בחלון הראווה ולסנן איזו קללה עסיסית על כך שלא שמת לב לתאריך התפוגה. אני כמובן לא הייתי מוכנה לסבול את הרעיון שימי החופשה שלי ירדו לטמיון, ולכן תיכף ומיד התחלתי להריץ בראש את כל היעדים האפשריים לחופשה. חופשת אופניים כמובן...

אני הגרמני והאוסטרי

לא עברו דקתיים והחיוך שהיה מרוח על פני התחלף בעווית של חרדה. הרי תכף דצמבר.. חורף... לאן כבר אפשר לנסוע בחורף...

"ניר, תשמע" אני יורה לשפופרת, "אני חייבת לצאת לחופשה, אבל למקום שיקבל את פני במזג אוויר נעים", "לה פלמה" הוא קוטע אותי מן הצד השני. "לה-פל.. מה?", "לה פלמה" הוא חוזר ומיד ממשיך לספר לי כהנה וכהנה מורשות קרב וסיפורי גבורה וככל שנוקפות הדקות אני מתחילה יותר ויותר לאהוב את הרעיון...

לה פלמה... אני מגלגלת את השם על הלשון, לה פלמה... נשמע מעניין...

שני אזורי אקלים חתוכים בסכין

חיפוש מהיר בגוגל מפוגג את ענני חוסר הוודאות. לה פלמה הוא אי, האי המערבי ביותר מבין ארכיפלג האיים הידוע בשם "האיים הקנאריים" השוכנים דרום מערבית לחופי מרוקו אך שייכים לספרד (למה זה ככה זה סיפור ארוך, ניר טוב במורשות קרב אז תקראו את ההסבר בכתבה שהוא עשה, הנה: כאן). כמי שאוהבת לראות את הסחורה אני מיד פותחת חלון נוסף של google earth, רגע.. מה זה הבור הזה באמצע האי... כמה שורות אחר כך הכל מתבהר, לה פלמה הוא למעשה הר געש אחד גדול שעלה ופרץ ממימי האוקיינוס האטלנטי לפני כך וכך מיליוני שנים וכמו אחיו לארכיפלג מתהדר בנופים געשיים. הבור הגדול הפעור בחלקו הצפוני הוא למעשה הcaldera - הלוע שמתהדר במימדים אימתניים, 9 ק"מ רוחבו וכ-770 מ‘ עומקו!. הכוחות האדירים שהרימו את ההר המרשים הזה מקרקעית האוקיינוס (גובהו מקרקעית האוקיינוס ועד לקצה פסגתו הוא כ-9.5 ק"מ, 2.4 מהם, מעל פני הים) עיצבו למעשה את האי שמימדיו אמנם קטנים באופן יחסי (72 ק"מ אורכו ו32 רוחבו במקום הרחב ביותר) אך כדרכם של כוחות טבע בלתי מרוסנים, יצר תבניות נוף ייחודיות, דרמטיות ומגוונות שנדחסו לתא שטח קטן מה שמזמן לתייר הנופש על אדמתו הפתעה בכל פינה.

לבד מהלוע המרכזי, קיימים באי עוד כמה הרי געש שאחד מהם התפרץ לאחרונה ב-1971, ואני במקומכם הייתי רצה כבר עכשיו לבדוק אם הדרכון בתוקף כי מי יודע מתי תהיה ההתפרצות הבאה...:-)

לועות הרי געש, מתי הייתה ההתפרצות האחרונה?

אה, ואם שאלתם את עצמכם למה "אי שחור בים" הרי התשובה היא כמובן שכיאה לאי געשי, הצבע הבזלתי השחור על שלל מרקמיו, שולט.

"..ואיש לא יבין ואיש לא ידע כי נוסעת בים ילדה לבדה..."

כיאה לנופשת דו-גלגלית למודת ניסיון (זוהי לי נסיעתי השלישית לחופשת אופניים אחרי לאוגאנג – אוסטריה וגארדה – איטליה) התחלתי לארגן את רשימת הציוד לנסיעה כשבמקביל, הסלולארי שעון בין לחיי לכתפי ואני מנהלת שיחות עם חברים לרכיבה מן הארץ במטרה לצרף אלי בני לוויה להרפתקה. בינינו, הנסיעה כבר הייתה סגורה כך או כך וחברים למסע היו מבחינתי רק בונוס אבל שווה לנסות לא?. לא אלאה אתכם בשלל התירוצים היצירתיים ששמעתי מעברו השני של הקו ובכל מקרה מהר מאד הבנתי שאני בעסק הזה לגמרי לבד....

וכך, מצאתי עצמי תלויה בין שמים לארץ, בתוך קופסת מתכת מעופפת ביודעי כי "מערבה מכאן, עומדים צוקים, ומחכים.. ומחכים..." ואני כולי ציפייה וסקרנות עצומה לקראת ההרפתקה שמתרגשת עלי.

דווקא יפה פה!

הקברניט מודיע על הנחיתה המתקרבת ואני מיישרת את גב המושב וחושבת, it’s show time!, בשדה ממתין לי הנהג שייקח אותי אל מקום משכני בשבוע הקרוב. הנסיעה משדה התעופה הקטן אל לוס לאנוס חוצה את האי ממזרח למערב, המונית מטפסת אל הרכס הגבוה, מסביבי ירוק, הרבה ירוק, יערות עבותים וסברסים, המון סברסים.. טיפות גשם דקיקות זולגות על החלונות וחשש קל מתגנב לליבי.. אולי בכל זאת חורף?

אנו חוצים את הרכס ואני פולטת אנחת רווחה, ניר צדק..שהרי דבר נוסף חשוב לדעת על האי הזה: שאותם כוחות עתיקים שעיצבו את פניו יצרו רכס החוצה אותו מצפון לדרום מה שגורם לתופעה המוכרת לנו מישראל כ- "מדבר בצל גשם". למעשה, האוויר הלח שמגיע מכיוון היבשת במזרח, "נתקע" מעל הרכס הגבוה (להזכירכם, 2,400 מ‘) וגורם לכל המשקעים לרדת בצידו המזרחי של הרכס בעוד בחלקו המערבי שורר מזג אוויר קיצי. התופעה הזו בלה פלמה, בגלל המימדים הזעירים והעובדה כי מדובר באי, לובשת צורה מופלאה. טיפוס במעלה ההר מצידו המזרחי מבטיח עננים וגשם מזרזף והנה, ברגע שתחצו את קו הרכס, ממש בבת אחת, אתם נמצאים במזג אוויר אחר.. השמש זורחת ואין ענן באופק, פתאום השורה משירו של אריק אינשטיין "רגל פה רגל שם" מקבלת משמעות הזויה... אנו גולשים מטה אל המדרונות המערביים והנוף משתנה כאילו חתכו אותו בסכין, הצד הזה פחות מיוער ושולטת בו צמחיה ים-תיכונית שהייתה נראית מוכרת ממש כמו מורדות יער עופר אילולי היו השיחים והעצים מבצבצים מקרקע בזלתית שחורה שמשווה להם מראה אחר לגמרי.

אותה ירידה בגישה כל כך שונה... (תיכף תבינו)

השעה היא שעת צהריים מוקדמת, אני מגיעה למועדון הרכיבה ואת פני מקבלת בשמחה קלאודיה, בעלת הבית שמתפקדת גם על תקן אם המשפחה המנהלת את המקום. היא גם מכניסה אותי מיד לעניינים ומספרת לי כי כרגע מתארחות במקום שתי קבוצות, האחת של רוכבי Down Hill והשנייה של רוכבי XC ולפני שאני מספיקה לומר משהו, מודיעה לי חגיגית כי לאור ה"מודיעין" שאספה מניר לפיו אני בעלת כושר גופני טוב, שובצתי אחר כבוד בקבוצת הXC. נו, שיהיה.

את אחר הצהריים אני מעבירה בהתארגנות במלון ובחינת האופניים ששכרתי במקום (הטסת אופניים ללה פלמה מסובכת מעט ובכל מקרה רמת האופניים להשכרה שם גבוהה) ארוחת ערב ולילה ראשון בלי בוז‘ה (הכלבה שלי).

אותה ירידה בגישה כל כך שונה...

עלה נעלה!

הבוקר הפציע ואני שמה פעמי מן המלון למועדון (מרחק כמה דקות) שם אני פוגשת בפרטנרים שלי ליום הרכיבה, שני גרמנים ארוכים ודקיקי רגליים ולילי, המדריכה המקומית, היכרות קצרצרה וללא הקדמות מיותרות אנחנו מסתערים על אלף ומאתיים המטרים (האנכיים..) המפרידים בינינו ובין הפסגה ממנה נגלוש חזרה מטה. הטיפוס אמנם ארוך, אך לא זר לי וחרף העובדה שרוב הזמן שהיתי באבק של הגרמנים כמאמר הצ‘כונה, עצם הטיפוס לא השאיר עלי יותר מדי רושם. סיימנו את הטיפוס וכאמור, עכשיו מתחיל הפאן!

כמה צילומים, כמה "יווווו" ו "ואוווו" לנוכח הנוף המהמם ויאללה, תנו לי לדהור במורד!

אין מה לומר, הסינגלים פה מ-ד-ה-י-מ-י-ם! אבל, היי! מה קורה פה! עוד לא הספקתי לתרגל "תחת אחורה" פעמיים שלוש והנה אנו נשפכים לשביל רחב שמוביל אותנו, מנהלתית אפעס, חזרה למטה...

יופי, טיפסנו, עכשיו אפשר לרדת?

עכשיו תבינו, זה לא שהנוף לא היה יפה, הוא היה מדהים, בחיי! וזה לא שאי אפשר ליהנות מדהירה בשביל רחב, אפשר, באמת, אבל כבת גאה לעדות ה all mountain, אני מצפה לתשלום קצת יותר רציני בגין העליות שלי.

הגענו חזרה למועדון ומניה וביה ניגשתי אל קלאודיה כדי לדסקס אתה את העניין, היא הקשיבה בריכוז לסיפורי קורע הלב ופסקה – "מחר את מצטרפת לקבוצת הDown Hill". הללויה.

אוסטרי, ספרדי, גרמני וישראלית נכנסים לסינגל....

למרות שזה נשמע כמו התחלה של בדיחה קורעת זה פשוט תיאור אמיתי של המציאות, האוסטרי אגב, היה בן 60, והבדיחה דווקא הגיעה מכיוון בלתי צפוי לחלוטין.. "תשמעי" אמרו לי חברי הקבוצה בכובד ראש עת נפגשנו, "אנחנו פה בעיקר יורדים!". אז טיפסנו 500 מטר. קורע לא?

אבל הפעם קיבלתי פיצוי יותר מהולם עבור כל סנטימטר גובה שצברתי! את שארית היום בילינו בסינגלים יוצאים מן הכלל יפים ששלבו גם אתגרים טכניים וגם תוואי קרקע מגוונים הן במרקמם והן כפשוטו – בגוונים שלהם.

פתאום סתם חורשת אורנים מקבלת משמעות אחרת..

עכשיו תתקרבו כי יש לי סוד... כן, עוד קצת, יופי. אז ככה..

כשהחבר‘ה שם אומרים Down Hill, הם מתכוונים לפירוש המילולי של המילה, יענו, "ירידה מההר" ולכן אם נבהלתם לרגע שמא מדובר באיזה מסלול אלים או לא בר ביצוע לרוכב שאינו מצויד בחליפת לחץ ואופני 8 אינטש, אז הירגעו, המסלול אמנם כולל מעברים טכניים ותופינים אחרים אך Down Hill במובן האקסטרימי של המילה, הוא לא.

בסוף היום היה לכולנו ברור שמצאתי את מקומי וקבוצת ה"יורדיםמההרומטפסיםרק500מטר" הפכה לחבורה עמה אבלה את שאר ימי החופשה.

גם מדהים, גם אקסטרים!

דניאל משתעשע

החיים בשחור לבן

אחד הדברים שהפתיע אותי מאד היא העובדה שלמרות שמדובר באי קטן במושגים גיאוגרפיים, מגוון הנופים ותוואי השטח בו רחב בצורה שאינה נתפסת כמעט. אני יכולה לומר נחרצות כי כל יום היה שונה מקודמו ולפרקים נדמה היה כאילו כל מסלול נמצא בארץ אחרת. הוסיפו על כך את תופעת שני אזורי האקלים אותה הזכרתי קודם וקיבלתם ימי רכיבה בהם קסדתכם תחווה חליפות זרזיפי גשם ושמש יוקדת ועוד לא דיברנו על הנוף והצמחייה שנראים כל אחד כאילו נלקחו מסיפור אחר. דבר אחד כן חזר על עצמו, ובאדיקות - הצבע השחור. הקרקע פה, בין אם היא חולית, סלעית או כל מצב צבירה אחר - שחורה (או בדרך להיות כזו). ואל תקלו ראש בעניין, שכן עצם הקונטרסט שהצבע הזה יוצר עם כל מה שמונח עליו, די בו כדי לסחוט קריאות התפעלות או מבטי השתוממות גם מאילו ש"כבר ראו הכל". התמונות המשובצות כאן, מדברות בעד עצמן אך איני יכולה להתאפק מלספר לכם על אחת החוויות השחורות ביותר שהיו לי: עוצמת ההתרגשות שחוויתי כשהגענו אל חופו של הים, שם מראה המשברים המתנפצים בלובן קצפם אל החול השחור, הותירה אותי ללא מילים.

שחור לי בנשמה...

שחור לי בנשמה - 2

שחור לי בנשמה - 3

שחור לי בנשמה - 4

שחור לי בנשמה - 5

שרק ימשיך להיות לי שחור לנצח...

הימים נקפו וביום הרביעי, כיאה לכל חופשת רכיבה ראויה לשמה, חוויתי את "משבר אמצע הטיול", אותו שלב בו הגוף פתאום קולט שהוא במאמץ שאינו מורגל בו ומכריז על עיצומים מה שמתבטא ברגליים סרבניות, מפרקים חורקים ותחושה כללית של פיתה. אבל אל דאגה, אם תחוו חלילה את הסימפטומים הנ"ל כנסו לאמבטיה חמה ולמחרת תראו איך אתם פתאום מקבלים אנרגיות יש מאין כמו רכב שסיים הרצה. תשאלו אפילו את דניאל (הבן של בעלי הבית ומדריך בעצמו) שביום החמישי שאל אותי בהשתוממות (אחרי שהשארתי להם אבק) מה אכלתי...

סליחה, פה זה כדור הארץ?

Bike Surfing

באחד הימים, אחרי גלישה מלבבת בסינגלים הגענו לכביש והסבנו סביב שולחן בבית קפה מקומי, כטוב ליבי באדרנלין אני ניגשת לדניאל כדי להודות לו על עוד יום מהנה אך הוא מביט בי בחשדנות ואומר – חכי, רק עכשיו אנחנו מתחילים... התיישבתי חזרה במקומי מנסה להבין מה עוד נמצא לפנינו והתשובה לא איחרה לבוא.. במרחק רכיבה קצר מבית הקפה נצבה מולנו דיונה ענקית ודניאל הודיע חגיגית שאנחנו הולכים לעשות Bike Surfing. טכניקת הרכיבה הזו שהייתה כמובן זרה לי התגלתה במהרה כאחד התענוגות היותר גדולים שאפשר לחוות על אופניים... הדיונה, שכיאה למוצאה הייתה כמובן שחורה ומורכבת מסלע געשי שנכתש לכדי מרקם חולי כמעט המתינה לנו וכל כמה שהתאמצתי, לא יכולתי לאתר עליה שום שביל. הסיבה לכך הייתה כי.. פשוט אין אחד. דניאל נתן את האות וכולנו הסתערנו עליה, כל אחד מוצא את דרכו מטה, מי בזהירות בניסיון לא להחליק (לא אני) ומי משתדל מאד להחליק ומנופף בזנב אופניו לכל עבר בהנאה (אני! אני!). וכשנגמרה הדיונה... המתינה לנו אחת נוספת.. ועוד אחת.. ועוד...

החבר‘ה הטובים

עד שגלשנו מטה אל חוף הים השחור (לא הים, החול, נו, אתם מבינים...) שם ישבנו אל מול שקיעה מרהיבה והלב התרחב עוד ועוד עד כי נדמה שבית החזה אינו יכול להכילו יותר.

ואם בחופים עסקינן, הרי שבימים בהם חזרנו מוקדם יחסית רצנו מיד אל החופים המדהימים לרחצת אחר-צהריים וארוחה הגונה (על החוף נמצאות מסעדות דגים נהדרות) על כן עצתי לכם: אל תשכחו לארוז בגדי ים!

החבר‘ה הגנובים

ללא מילים

הימים חלפו עברו והנה אני כבר מוצאת את עצמי מקפלת את ביגוד הרכיבה, המגנים ושוב טרודה בחידה המתמטית – היכן לדחוף את הקסדה. מבט אל החלון ממנו נשקף הנוף שארח אותי כל כך יפה בשבוע האחרון מעלה בי זיכרונות ותמונות של אנשים ומקומות מהימים האחרונים אותם אני מנסה לצרוב עמוק בזיכרון בתקווה שלא ידהו עם הזמן כדרכם של זיכרונות. אחרי הכל באמת נהניתי פה.

לילה האחרון, בילוי בפאב ובדיסקו המקומי, אדי אלכוהול באוויר ואני נפרדת מהחבר‘ה, חיבוקים, הבטחות לשמור על קשר, כל הגשעפט. "נאמר לך שלום אחרון מחר בבוקר" הם צועקים לי כשאני מתרחקת, "אין צורך" אני עונה חזרה, "אני קמה מאד מוקדם".

אחרית דבר

שעת בוקר מוקדמת, ומשהו לח מטפטף על לחיי, האם זו דמעה? לא! זהו גשם, לא להאמין, גשם בצד המערבי.. גם השמיים עצובים...האוויר הצונן עוטף אותי ויש סוג של תוגה קלה באוויר, הנה נגמרה לה החופשה. ופתאום, מי זה שם מגיח מן האפלה.. זה לא יכול להיות! האוסטרי הספרדי והגרמני (אלו מהבדיחה) בתוספת שחקני החיזוק זיגמונד, קלאודיה, דניאל ולילי מהצוות קמו כדי לומר לי שלום... טרוטי עיניים וסתורי שיער הם שוב מחבקים ופתאום מרגיש לי כמו משפחה. אחר כך במונית אני עושה לעצמי סיכום קצר, לה פלמה הוא ללא ספק יעד רכיבה שונה וייחודי, מיקומו, קטנותו ומבנהו הגיאולוגי יוצרים תיבת הפתעות גדושה בפינות חמד שלא תמצא באף מקום אחר . אך יש משהו נוסף בקטנות הזו, משהו שמייצר אינטימיות חמימה שעוטפת אותך ברוך ומאפשרת לרגעי קסם כמו פרידת הבוקר שחוויתי להתקיים.

אינטימיות 1

אינטימיות 2

כשחזרתי לארץ הרמתי טלפון לניר לספר לו קצת מחוויותיי, כמי שכאמור כבר "ראתה עולם" הוא שאל לתחושותיי. אולי זה השחור שהשתלט עלי, אולי החיבוקים בשעת בוקר מוקדמת שעדיין הלכו עלי קסם, אבל הנה מצאתי את עצמי עונה לו: "זו החופשה בה נהניתי הכי הכי".

אני נהניתי, ואתם?

הערת המערכת:

תמר כפי שהבנתם היא רוכבת All Mountain ומספרת את חוויותיה מנקודת מבטה של מישהי שרכיבה טכנית אינה זרה לה. חשוב לנו להדגיש כי לה פלמה אינו יעד המתאים רק לחובבי הרכיבה האתגרית וכי קיים במקום מגוון רחב של מסלולים ברמות שונות המתאימים לכל רוכב, בכל רמת כושר ויכולת טכנית.

בנוסף, זאת יש לדעת, הטיסות ללה פלמה הן "צוואר הבקבוק" של החופשה ויש להזמינן הרבה זמן מראש!