להיות סינגל בגארדה – חוויה בהמשכים.
השעה היא שעת ערב מוקדמת. ברקע נשמעים בערבוביה קולות ויכוח טרום השינה
הקבוע של אמא-ילדה ומנחם הורוביץ שמפטפט בטלוויזיה עם איזו מוכרנית בפינתו
"תוכנית חיסכון". אני עומד נטוע במקומי ובוהה בארגז הגדול שעומד במרכז
החדר. בתוך הארגז הזה נחים כבר ה giant reign שלי, מוכנים ומזומנים לבקר
באיטליה לראשונה בחייהם.
אך משהו בי לא רגוע, לא שלם.. לפתע, כאחוז דיבוק אני מסתער בסכין שלופה על
המאסקינג-טייפ, מחלץ את הreign וניגש לפרק את הזוג השני שלי.. את הsingle
speed...
כמה שעות (ומבטי השתוממות מצד אשתי) מאוחר יותר, אני נמצא כבר בשדה,
הדלתות כמובן "מנחשות אותי ונפתחות לי מעצמן" ואני, מודה ולא אבוש, "נכנס
עם הרבה טקס בישבן.." שכן מגלגל אני לפני עגלה ועליה הארגז הגדול שמושך
כמובן תשומת לב לא מעטה. ושאף אחד לא יספר לי שהוא לא נהנה מהמבטים שננעצים
בו מכל עבר ורק מחכה להזדמנות שמישהו ישאל "מה יש בארגז" כדי לנפח את החזה
ולהפטיר כאילו בנון-שלנטיות "אופניים". לאט לאט מצטרפים אלי עוד ועוד
חברים שיהוו את הקבוצה איתה נרכוב יחד שבוע שלם בגארדה. אנחנו לא מכירים
וכרגע הדבר המשותף היחיד שמאגד אותנו הוא הארגז הגדול וההתרגשות העצומה.
בסה"כ קרטון, אבל כמה אמוציות..
אנחנו נפרדים מהארגזים הגדולים מה שבמחי יד הופך אותנו פתאום ל"אחד האדם"
וניגשים לשער כדי להמתין למטוס. ממש לפני הכניסה לשרוול מישהו פתאום קורא –
"תראו, הנה הארגזים שלנו" וכולנו עושים את צווארינו כמנהג הג‘ירפה כדי
להספיק להעיף עוד מבט אחד בערמת הברזלים הזו, הספונה בתוך הקרטון שמשום מה
מעוררת בנו רגשות אהבה וגעגועים קשים.
קברניט המטוס מודיע לנו כי הטיסה תארך כארבע וחצי שעות מה שמותיר בידי די
והותר זמן כדי להרהר בהחלטה שלי לקחת דווקא את אופניי חדי ההילוך ולהכין את
עצמי נפשית להרפתקה.
אני מביט מהחלון ואגב בהייה בנוף המתחלף תחתי אני מתחיל לשחזר את כל
שקראתי על המקום אליו אנו מתקרבים אט אט. גארדה היא שם כולל לאזור שלם
המקיף אגם הנושא את שם זה. אגם גארדה הוא הגדול ביותר באיטליה, כ-52 ק"מ
אורכו וכ-17 ק"מ רוחבו במקום הרחב ביותר. את האגם מקיפים רכסי הרים גבוהים
בעלי אופי מצוקי שהאגם כמו נחצב בתוכם. הסיבה למבנה הנוף הכל כך דרמטי הזה
הוא קרחון שבסוף עידן הקרח חרץ את העמק ויצר את התשתית להיקוות המים ויצירת
האגם.
הלו, קברניט, אנחנו יורדים פה! – האגם ממעוף הציפור
עוד בבית, כשהבטתי וסובבתי חזור וסובב את תמונת תלת המימד של האזור
ב-google earth לא יכולתי שלא להתפעל מהפרשי הגבהים העצומים בין גובה פני
המים של האגם (כ-65 מ‘ מעל פני הים) ופסגות ההרים המתנשאים בזווית חריפה
מעלה שגובהם מעל 2000 מ‘. אך האמת חייבת להיאמר, לכל החפירות הנ"ל הייתה
בעיקר תכלית אחת – לנסות ולהבין מה עומד לפני באגף סיבובי הרגלים.. אחרי
שנברתי כהוגן ברשת, אף הצלחתי לשים את ידי על כמה מסלולים מוכרים ובקול
צהלה "הנחתי" אותם על המפה כדי לראות היכן הם עוברים. ההתלהבות שבגילוי
הצטננה מהר מאד כשראיתי את הקו המסמל את תוואי ההתקדמות מטפס על מה שלכאורה
נראה כקיר.. פתיחת חלון גרף הגבהים רק אישש את חששותיי.. בגארדה אין מנוס
מלטפס. והרבה.. אולי בכל זאת הייתי צריך לקחת את ה-reign...?
נוחתים במילאנו, המתנה קצרה (רווית חשש מה) לארגזים והנה אנחנו נחלצים
החוצה ונושמים אוויר איטלקי לראשונה. הנהג ומיניבוסו כבר ממתינים לנו אך
החבר‘ה מתעקשים (ובצדק) לשתות קפה לפני הנסיעה. אין מה למהר, אנחנו הרי כבר
רשמית בחופש, לא?
שוב ספונים במושבים, הפעם לשלוש שעות ומחצה, הנוף על הכביש המהיר לא
מזהיר, אבל היי, זה חו"ל אז משהו בלב בכל זאת עולץ. המצב משתפר לאין ערוך
כשנחלצים מציפורני האוטוסטראדה ומתחילים להתפתל בין עיירות בואכה האזור
הכפרי. אין ספק, הירוק היום ירוק מאד ונהייה פטריוטים ככל שנהיה אין אלא
להודות שהדשא של השכן – אכן ירוק יותר..
פלגי מים מפכים, נהרות ואגמונים חוצים את דרכינו, או שמא אנחנו חוצים
אותם? והנה באופק כבר מתחילים להתרומם להם רכסי ההרים המבשרים על קרבתו של
יעדינו.
עומר ישן ואבא ניר משגיח שהחלומות יהיו רק על אופניים..
הכביש מוביל אותנו אל חלקו הדרומי של האגם וכבר למן העיירה הראשונה ברור
מדוע נחשב האתר הזה לאחד מן היעדים התיירותיים האטרקטיביים ביותר באיטליה,
שלא לומר באירופה רבתי. השילוב של מים, נוף נורא הוד וארכיטקטורה כפרית
מבטיחים גירויים חזותיים שמיד עושים טוב על הנשמה. הכביש מתפתל כנחש,
לימיננו צוקים והרים, לשמאלנו חופו של האגם המנוקד בחופי רחצה, מזחים
עשויים עץ אליהם קשורות סירות ויאכטות ומלפנים ומאחור נופשים מכל הצבעים
והמינים, מי ברכב, מי ברגל ומי מדווש בנינוחות בדרכו לעוד רגע קטן של אושר
וקורת רוח.
הנה, תיכף מגיעים..
עוד כמה עיקולים, מנהרה אחת או שתיים והנה אנו כבר בפאתי טורבולה
(Torbole), עיירת הנופש שתשמש לנו כבסיס ממנו נצא אל הרכיבות העתידות לבוא
בשבוע הקרוב. לעיירות נופש יש קסם משלהן, הן מן הסתם לא תוכננו מקדמת דנן
להיות כאילו, אך במהלך השנים אימצו לעצמן את אותם גינוני טקס המאפיינים כל
מקום שנועד להנעים את זמנו של זה הבא מרחוק כדי לשכוח מכל מה שעונה על
ההגדרה – שגרה. אנחנו מסמנים V ב-check list: סמטאות יפהפיות – יש, בתי קפה
וחנויות – יש, נוף – יש חוף - יש, אנשים חייכניים מהם קורנת הילה של
שביעות רצון נינוחות - יש ויש, אם כן, הגענו למקום הנכון.
טורבולה, הרחוב הראשי
הנהג פונה וחונה ואנו נחלצים בשמחה מן המושבים ומיד מסתערים על הציוד. אצה
לנו הדרך ושאף אחד לא יטריד אותנו בזוטות כמו חדרים, ארוחות, סיורים,
הסברים, תנו לנו כבר להרכיב את האופניים!
המלון שלנו ממוקם במרכז העיירה, קרוב כפסע לכל מה שנופש צריך שיהיה
בסביבתו, בתי הקפה ומרכזי הבילוי במרחק נגיעה ולא פחות חשוב, חנות האופניים
המוכרת והגדולה שמיד נוסכת בך תחושת ביטחון בידיעה שתמיד יהיה מי שיסיע לך
בכל תקלה שלא תבוא.
המלון שמוגדר כ"מלון האופניים היחידי בגארדה" אכן מצדיק את המוניטין שיצא
לו, מעל הכניסה מתנוססת לה תמונת ענק של רוכב אופניים בתנוחה אקסטרימית
ובלובי פנימה אווירה ספורטיבית, פה גלשן, שם כיסא הבנוי על בסיס אוכף של
אופניים, תמונות אופניים לרוב ואווירה המתאימה במיוחד לנופשים שמחפשים קצת
יותר מהיטגנות בטן-גב.
התחלקנו לחדרים וכיאה למעמדם, גם אופנינו זכו לחדר משלהם, במקום יש פינת
טיפולים ושטיפה ומקומות "חנייה" לזוגות אופניים רבים. החדרים פשוטים אך
עדיין מכילים את כל מה שצריך נופש כדי להרגיש בנוח.
מלון סנטוני עם הפנים למדווש
והנה אנחנו כבר אצים רצים, כלינו בידינו להרכיב את אופנינו. שעות הנסיעה
נתנו בידינו את האפשרות להכיר מעט אחד את השני. הקבוצה שלנו מגוונת, גם
בסגנונות הרכיבה, גם בגילאים, גם ברמת הכושר הגופני מה שלמראית עין אולי
גורם למעט חששות (שהתבדו, אך על כך בהמשך) אך לא מפחיתים כהוא זה מאווירת
החברותא שכבר החלה להיבנות.
גדי ואלון, שני חברים טובים, מאילו שגדלו יחד, דקיקים וחסונים, חובבי
עליות ודופק גבוה שבאו "לתת בראש" (להלן הקבצה א‘), משה ובירית מעין שמר,
שניים שאמנם כבר אינם ילדים אבל איזו רוח נעורים! ואיזו יכולת! הלוואי עלי,
אורי ואיתן שהגיעו כל אחד בנפרד, רוכבי AM חמושים באופניים ארוכי מהלך
שמחפשים את הירידות (איתן גם הוא שויך להקבצה א‘), ניר ועומר, אב ובנו
שמצאו דרך ייחודית לחגוג את בר המצווה, אבאל‘ה רכוב על אופני "29 וג‘וניור
על ז"ק תחרותיים כיאה לכוכב עולה בשמי הXC התחרותי הישראלי, איל ונדב, עוד
זוג חברים טובים חובבי רוגע וצילום ואנוכי, המשוגע עם הסינגל-ספיד.
גדי ואלון עושים ניסוי כלים
האופניים נשלפים מן הקרטונים, ואני מיד נדרש להסברים כשהחברים תוהים לפשר
העובדה שהאופניים שלי נעדרי מעביר אחורי ובולם קדמי.. אני משתדל להנמיך
ציפיות (אחרי הכל רוכבי סינגל-ספיד נחשבים בעיני ה"גיריות" לסוג של רוכבי
על..) ומסביר שזו הרפתקה ואני ממש לא מאילו שניחנו בכושר גופני יוצא דופן.
לפי המבטים אני מניח שהם סבורים שדווקא משיגעון יש לי מנה גדושה.. קצת עזרה
הדדית ותוך זמן קצר ביותר סוסי הברזל, או שמא נאמר – האלומיניום, תלויים
להם כחליפות יוקרה על הקולבים, מוכנים ליום המחרת.
בוקר, נפגשים בחדר האוכל ומתעדכנים בדבר מאורעות ליל אמש. המונדיאל נמצא
בישורת האחרונה וכל חובבי הז‘אנר בילו אותו רכונים מול מסכי הטלוויזיה
בחברתם של גרמנים רבים הגודשים את המקום ועל פי דיווחיהם (אני בעוונותיי לא
יודע אפילו להסביר מה זה נבדל..) השמחה הייתה רבה. אנו נהנים מהארוחה
המזינה ומכינים לנו כריכים לדרך, ולא, אנחנו לא צריכים להחביא אותם
בתחתונים, כיאה למלון אופניים, זה חלק מהשירות שהם נותנים. יוצאים החוצה,
ומתיישבים בציפייה למדריכים. והנה הם מגיעים, קרלו ואנדראה.
קרלו (באמצע) מוביל את החבורה בטיפוס הראשון
היא, גרמניה מצודדת, דקת גזרה וחייכנית שהגיעה בגלל חופשה ונשארה בגלל
הקרלו והוא, איטלקי דק גזרה וחייכני לא פחות וגבוה. גבוה מאד.. השניים
המתפקדים גם כזוג בחיים, מנהלים יחד את העסק המשותף הנקרא Gardaonbike
המספק מדריכים ושירותים לנופשים – רוכבים המגיעים למקום. קרלו, שכיאה
לאיטלקים נראה כמחצית מגילו, אינו "סתם" מדריך ובאמתחתו הוא מחזיק, בין
היתר, בתואר אלוף איטליה במרתון כמה פעמים..
עכשיו אנחנו מתיישבים על האופניים ושואלים את עצמנו אם לא הייתה זו פיסת אינפורמציה מיתרת לאור הטיפוס הממתין לנו עוד רגע קט..
בדיוק בשביל זה הגענו...
את השעות הראשונות של הבוקר נבלה, מסביר קרלו, ברכיבה משותפת להכרת
יכולותיו של כל אחד בקבוצה. ואין לך דרך טובה יותר, אליבא ד-קרלו, לבדוק
זאת מאשר בעזרתה האדיבה של עליה הגונה. אנחנו מתחילים לטפס ומיד מתבקשים כל
בעלי מחשבוני הרכיבה וה-GPS לעדכן את שאר המדוושים בדבר הגובה שאנו צוברים
אט אט. התופעה הזו הפכה בהמשך החופשה לסוג של הוואי פנימי ובהמשך הטיול,
גם כשהמוח היה באובר-דראפט חמצני והרגליים הודיעו חגיגית שהן פותחות
בשביתה, עדיין יכולת לשמוע מרחוק קול חלוש מכריז: "680 מטר..". והנה כבר
צברנו לנו כ350 מטר כספתח וקרלו נעצר בכניסה לשביל הנבלע בתוך חורש שבצד
הדרך. "כאן" הוא מסביר בקול שקט, יציב ורגוע שיכול לצאת רק מגרונו של אחד
שאינו מתנשף כהוא-זה, "אנחנו נבדוק קצת את היכולות הטכניות שלכם". טכני? זה
אני!, אני צוהל ונכנס לרשת הסינגלים בחדווה רבה ומיד מבין כמה חשוב התהליך
הזה, לא עובר זמן רב והקבוצה, שעד לרגע זה רכבה כגוף אחד, מתחילה להתפצל,
המרחקים בין הרוכבים גדלים וכבר אפשר להבחין מי יוכל לעמוד במאמצים
הקיצוניים, מי יטיב להתמודד עם אתגרים טכניים ומי ימשיך לחייך למרות הכל.
אנחנו נראה לקרלו הזה מה זה רוכבים ישראלים!
אנו חוזרים שוב אל השביל הראשי וממשיכים בטיפוס שמוביל אותנו לעמק החבוי
בין ההרים ומשם לכפר הציורי Nago. אנו מתפתלים בסמטאותיו במגמת ירידה מה
שסוחט מכולנו קריאות אושר רמות. הרי לשם כך הגענו לכאן. משם אנו ממשיכים
במרץ לכיוון צפון , חוצים את עמק sacra בואכה Arco, עוד עיירה יפה למראה
מעליה מתנשא צוק אדיר ועליו מבצר ציורי. יוצאים לסיבוב סינגלים בסביבת
העיירה הכולל טיפוסים תלולים ותצפיות יפהפיות. את הפסקת הצהריים אנו עורכים
בכיכר המרכזית בליווי טבילת ראש בשוקת של המזרקה מול הכנסייה וגלידה בטעם
אלוהי.
נופים לא חסרים כאן...
משם אנו שוב מצפינים, הקבצה א‘ יוצאת לסיבוב גיבורים הכולל אפילו עוד
טיפוסים והשאר ממשיכים עד שנפגש תחת לגשר מעל נהר לרחצה במים קפואים אך
מרעננים. את הדרך חזרה למלון אנו עושים לאורכו של הנהר על דרך יפה הטובלת
בירוק שמאפשרת לנו לשוחח מעט על הא ועל דא והנה כבר אנו שוב בשערי
טרובולה...
איתן מתרענן
היום הראשון לימד אותנו שגארדה אמנם נראית למביט מרחוק כאתר לחובבי הטיפוס
אך בפועל התבדינו. נכון, חלק גדול מן המסלולים מצריכים טיפוס לא מבוטל, אך
ישנם לא מעט מסלולים אחרים המותאמים גם לכאלו שלא אוכלים את נס הרים
לארוחת בוקר ומבכירים לדווש בנינוחות בדרכים שטוחות, בינות לעיירות
והכפרים. ומי שאוהב בעיקר לרדת אך לא מוכן לשלם בזיעה, ישנם גם לא מעט
שאטלים שישמחו להעלות אותך לפסגה, משם תוכל להתדרדר לך להנאתך חזרה אל
העמק.
מראה מעל הגשר
ואני מה..? סיימתי את היום בלי צורך לעבור למצב הרכיבה השלישי (להסבר,
קראו את הקטע הנפרד על סינגל ספיד) וחרף העובדה שהיו מקומות בהם נדרשתי
למאמץ גדול יותר מבעלי הילוכים, עמדתי במשימה ונהניתי כדבעי.
נראה מה יזמן לנו המחר...
המשך יבוא...
הכותב, ברגע שאינו רוכב..
ומחר נמשיך לטפס...
אופניים בעלי הילוך יחיד אינם דבר חדש כלל ועיקר, למעשה, הם הדבר הקרוב
ביותר לאופניים המקוריים, אילו של פעם. מיד לאחר שאופני ההרים מרובי
ההילוכים החלו להתפתח המשיכו אופני ההילוך היחיד להתקיים כמעט רק כאופני
עיר לנסיעה מישורית.
בשלב מסוים החלו רוכבי שטח לנסות לרכוב בשטח עם אופניים בעלי הילוך יחיד
וגילו משהו שהיה נסתר מהעין עד עתה, אופני סינגל ספיד מיצרים סוג אחר של
רכיבה. באין מערכת הילוכים, חייב הרוכב להיות מרוכז הרבה יותר בשטח עצמו
ובדרך הטובה ביותר "לזרום" בו מה שבאופן מידי משפר את קריאת השטח וטכניקת
הרכיבה. רבים נוטים לחשוב שישנם מסלולים שלא ניתן יהיה לרכוב עם סינגל
ספיד, אך מסתבר שאין כמעט אתגר שאינו אפשרי, הסוד כמובן הוא ביחסי ההעברה,
למישור מתאים יחס אחד ולעליות – אחר, אך במידה ויחס ההעברה מתאים לאתר
הרכיבה, אין סיבה שרוכב סינגל ספיד לא יוכל להתמודד עם כל מסלול במקום.
רוכבי סינגל ספיד מדווחים על חוויה מדיטטיבית כמעט, השקט והיעדר ההתעסקות
במערכת הילוכים מאפשרים לחוות את הרכיבה במימד אחר. באופן עקרוני ניתן להסב
כל אופניים כמעט לאופני סינגל ספיד אך מי שנדבק בחיידק (ומדובר במחלה
מדבקת ביותר!) לרוב ירכוש לעצמו בשלב זה או אחר אופני סינגל ספיד ייעודיים.
מי שמתעניין יכול להיכנס לקריאה נוספת לקומונת סינגל ספיד ב"תפוז"
להלן מילון קצר למושגים מעולם הסינגל ספיד:
סליידינג דרופ-אאוט אופקי
– נקודת החיבור לגלגל האחורי על שלדת אופני סינגל ספיד ייעודיים המאפשרת,
באין מעביר שימתח את השרשרת, הזזת הגלגל קדימה ואחורה כדי לשמור על מתח
שרשרת.
מותחן – רכיב הנראה כמו מעביר אחורי שתפקידו למתוח את השרשרת באופני הילוכים שהוסבו לסינגל ספיד שאינם מצוידים בדרופ-אאוט אופקי.
שלושת מצבי הרכיבה בסינגל ספיד – רכיבה בישיבה, רכיבה בעמידה, הליכה לצד האופניים.
29 אינטש
– חברות רבות מצאו כי שידוך בין אופני סינגל ספיד לגלגלי 29 אינטש הוא
שילוב מנצח ורבים מן הדגמים הייעודיים כיום מגיעים עם גלגלים בקוטר זה.
ריג‘יד –
כינוי לבולם קדמי נעדר מערכת שיכוך, לרוב מדובר בבולם עשוי מתכת או קרבון.
רוכבים שמעדיפים לרכוב ללא בולם קדמי נחשבים לhard core של רוכבי הסינגל
ספיד ולמרות היעדר כמעט מוחלט של שיכוך (לבולמי ריג‘יד יש מידה מסוימת של
גמישות) מדובר ברכיבה מהנה ומאתגרת.
Steel is real
– אמרה ידועה בענף המתייחסת לעובדה כי רבות משלדות הסינגל ספיד נבנות
מסגסוגת ברזל (כרומולי) או מתכות אצילות כגון טיטניום ומגנזיום ולא
מאלומיניום בשל תכונתן של מתכות אילו להיות גמישות יותר מאלומיניום.
פיקסי –
המשוגעים שבמשוגעים.. רוכבים על אופניים עם הילוך יחיד בהם יש חיבור ישיר
בין הפדלים לגלגל כך שאין אפשרות להפסיק לסובב את הפדלים בזמן שהאופניים
בתנועה, בשל תכונה זו לרבים גם אין מעצורים והרוכבים משתמשים בכוח הרגליים
כדי להאט את האופניים.
