התחברות
התחבר באמצעות פייסבוק
התחבר באמצעות גוגל פלוס
התחבר באמצעות דואר אלקטרוני
יש להזין דוא"ל וסיסמא
שם משתמש
סיסמא
התחבר
שכחת סיסמא ?
לחץ כאן לשחזור סיסמא
אינך משתמש רשום ?
לחץ כאן להרשמה
אין לך חשבון משתמש? הרשם עכשיו
הרשמה כמשתמש חדש
שם משתמש
מספר נייד
דוא"ל
סיסמא
אימות סיסמא
הרשם
077-20-400-55
לפרטים והזמנות התקשרו
האזור האישי שלי
התחברות הרשמה

מיכה דומברוביצקי Give me more! More and MORZINE!


דיסקלמייר – בכתבה שמיד תקראו לא תמצאו יותר מדי תמונות "אקשן" המתבקשות מאתר רכיבה כמו מורזין, זאת מאחר וכל כך היינו מרוכזים בפאן ובזרימה עד שלא ממש רצינו להרוס את הרגע בדברים פעוטים כמו עצירות צילום...

מורזין הפכה בשנים האחרונות לסוג של בית שני עבורי.. זוהי חופשתי השלישית במקום והלב עדיין אינו יודע שובע... חמישה יצאנו אל ארץ היין, הגבינות והשפה הסקסית ביותר בעולם, ליאור, פיני, רומן, רותם ואנוכי. יצאנו אני אומר, אך מיד נזכר (וצמרמורת אוחזת בי), כיצד ניצבתי כפסע מביטול החופשה מאחר ובסמוך להחלטה לצאת, נשברה לי שלדת האופניים והייתי צריך להחליט, שלדה או חופשה.., אך אחרי שהישועה הגיעה ממקור בלתי צפוי, מצאתי את עצמי שוב עומד מול הקרטון הגדול, טרוד בכל המנהלות הכרוכות בשליחת אופניים לחו"ל, כל שכן כשמדובר באופני downhill.

נעים מאד – מיכה.

כן, מודה באשמה, אני רוכב downhill ועושה את זה כבר משנת 2001. איני מתכוון להתנשא חלילה, אך עבור רוכבי downhill (מעתה לצורך הנוחות אשתמש בקיצור DH) התארגנות לרכיבה הנה מטלה מעט יותר מסובכת ביחס לרוכבים מדיסציפלינות אחרות. הסיבה לכך היא שאופנינו ואנחנו מתמודדים עם עומסים וסכנות שכמעט ולא קיימות אצל אחרים. המהירויות, "זמן האוויר", השיפועים והאלמנטים שמשובצים במסלולים בהם אנו דוהרים מייצרים פוטנציאל פציעות (לגוף) ותקלות (לאופניים) גבוהה, וכשמדובר בנסיעה לחו"ל העניין מסובך שבעתיים. קחו למשל נושא "פעוט" כמו עניין משקל היתר בחברות התעופה. אופני DH שוקלים לבד מעל 18 ק"ג וזה עוד לפני כל שאר הביגוד, החלפים, ציוד המיגון וכיו"ב כל השמוענצס שאתה צריך לסחוב אתך ל-10 ימי רכיבה הרחק מן הבית.
אז הנה אני עומד לפני הארגז ומחייך. לא מפני שאני מתרגש ייתר על המידה, (טוב, גם זה..) אלא שפתאום הצחיקה אותי העובדה שהפעם אני אסע עם 65 ק"ג פחות. לא, זה לא שהחלטתי לצאת בלי ציוד, פשוט בשנה האחרונה השלתי מעלי את המספר לעיל ומה אומר לכם, לעבור ממשקל של 170 ל 105 זו חוויה מכוננת ואין ספק שהשדרוג המשמעותי שרוכב יכול לעשות למען עצמו הוא להשיל משקל מגופו במקום לחפש חלקים מקרבון, אבל זה כבר עניין לכתבה אחרת.

לעובדה שהתכווצתי כדבעי הייתה עוד משמעות, ולא אחת שיש להקל בה ראש.. פתאום נזקקתי לגרדרובה חדשה.. החל מן החולצות והמכנסיים וכלה במגני הרגליים והידיים שפתאום לא היה להם "בשר" להיכרך סביבו. נו, מדכא, אבל כשאין ברירה, אז אין ברירה.. צריך לקנות הכל חדש (נראה לכם?, תראו לי מישהו שלא אוהב לקנות הכל חדש!).

סוף סוף בז‘נבה.

האופניים פורקו והוכנסו לארגז, הבגדים החדשים כבר שוכנים במזוודה והנה אנו נפגשים באולם היוצאים של נמל התעופה, ועל אף שהשעה היא 4 לפנות בוקר, מתקשים לכבוש את החיוך שעוד מעט קט יתפרץ ויישאר מרוח על הפנים למשך ימים רבים. מתעוררים בז‘נבה.
נהג שתואם מראש אוסף אותנו ומכאן נסיעה של כשעה ומחצה עד למורזין.
מכירים את התחושה הזו של יום שישי? את הרגיעה הזו שפתאום אופפת אותך? את הידיעה שמחלחלת לתודעה שהנה במשך 48 שעות אף אחד לא יטריד אותך בעיניי עבודה.. אז תכפילו אותה ב100 ותקבלו את האושר ושלוות הרוח שעוטפת אותך ברגע שכף רגליך נוגעת באדמתה המקודשת של עיירת נופש אמיתית, ומורזין היא עיירת נופש אמיתית בה כולם טרודים רק בשאלות קיומיות כמו "איך להגיע ראשונים לרכבל", "איזה מסלול מן המגוון העצום מתאים ביותר היום" או "באיזו מסעדה נאכל בערב". קשה.. קשה.. הרי אחרי הכל כולנו ילדים בנשמותינו ואין כמו חופשת רכיבה כדי לשחזר את רגעי האושר המזוקקים וחסרי הדאגות שכל כך חסרים לנו ביום יום.

הנוף ממרפסת מלון הדירות שלנו

ואפ-רו-פו רכבל.. דירת הנופש בה התמקמנו הייתה רחוקה כמה עשרות מטרים (בירידה) מן הרכבל ובכל בוקר ממש נכמר ליבנו על אותם אומללים שהתמקמו בצד הנמוך יותר בעיר ונאלצו לפתוח את הבוקר בטיפוס על אופניים ששוקלים כמו נגמ"ש..
והנה סוף סוף הרגע שכולנו ציפינו לו. רוכבים!

מכר שלי, שמודע לעובדה שאין מקום בארץ שלא חרשתי, אם זהו מסלול ה-DH הקלאסי של מנרה, הרי ירושלים או אפילו המסלול החדש בחרמון, שאל אותי מה כל כך שונה במסלולים בחו"ל ומה הופך אותם לכל כך אחרים. על פניו ברור שרכיבה במקום חדש, עם נוף שונה כבר עושה את ההבדל, מעבר לכך, המסלולים בחו"ל ארוכים בצורה משמעותית מכל מסלול אחר בארץ (דמיינו מסלול שנגמר אחרי 40 דקות ולא 4..), אבל זה לא הדבר שיחזיר אותך שלוש פעמים..

ככה נראה road gap

הסוד טמון במבנה המסלול, או מדויק יותר, במי שבנה אותו. אקדים ואומר, אין בליבי דבר חלילה כנגד אילו האמונים על בניית המסלולים בארץ, נהפוך הוא, אותם אנשים עושים עבודת קודש והם החלוצים האמתיים שיעזרו לנו להפוך ממדינה עם תרבות רכיבה צעירה לכזו הנמצאת על המפה העולמית. אלא שגם תקציבים וגם ידע וניסיון שכיידוע נצברים עם הזמן, הנם מצרך נדיר בינתיים ולהבדיל, בחו"ל יש מהם בשפע. הרכיבה במסלול בו כל פניה, וכל אלמנט, יהיה זה, *road gap, **kicker, ***berm או "סתם" ****drop, תוכננו כך שישתלבו בצורה מושלמת ויצרו רצף אחיד ו"זורם", היא סוג של חוויה שכל רוכב חייב לעצמו לפחות פעם בחיים. אפשר לדעת שהמסלול "חכם" ו"הגיוני" כאשר מגלים, חרף העובדה שאתה לא מכיר אותו ויש בו מרכיבים שאינך מורגל בהם כמו שורשים או בוץ, שאתה רוכב בו מהר ובטוח יותר. כולנו כאחד חשנו שאנחנו יכולים לפתח מהירויות גבוהות יותר

רותם מנקה drop כהלכתו

ולהתמודד עם אלמנטים בצורה טובה יותר מאשר בארץ וזאת מאחר והמסלול מקנה לך כרוכב תחושת ביטחון מדהימה בשל ההיגיון שעומד בבסיסו והתחזוקה הטובה שלו.

תשמעו, מספיקים לרכוב הרבה ב-10 ימים.. תחשבו על זה.. 10 ימים, בכל יום יוצאים בבוקר וחוזרים אחר הצהריים.. צאו וחשבו, ומהר מאד תגלו שחופשה בסדר גודל כזה יכולה בקלות לדמות לכמה חודשי רכיבה תמימים במתכונת של רכיבת שבת בארץ. ואם רוכבים כל כך הרבה ובצורה מרוכזת, אזי אומר הדבר שזוהי גם הזדמנות יוצאת דופן להשתפר כרוכב ולחזור לשבילי הלבנט בטוחים ומשופשפים יותר (ואין הכוונה לתרתי משמע..!).

ליאור והberm

אל מורזין מגיעים רוכבים רבים אך אל לכם לטעות ולחשוב שרק לחובבי הגרביטציה יש כאן מקום. מגוון המסלולים העצום המדורג לפי דרגת הקושי שלהם לצבעים (ירוק-כחול-אדום-שחור) מאפשר לכל אחד לבחור את המסלול המתאים לו ולרכוב בו בבטחה ונוחות. אנו פגשנו לא אחת רוכבי "כל הר" (All – Mountain) על אופני 5 אינטש שגולשים במסלולים השמורים לרוכבי DH. אז נכון, הם לא טסו במהירויות שלנו אבל לפי הבעת פניהם היה ברור שהם נהנים לא פחות. וכי יש ברירה? מזג אוויר משובח, נופים עוצרי נשימה ויש הרבה, הרבה בנות! ואני לא מתבייש להודות שחלקן "נתנו לנו בראש" כמאמר החבר‘ה. כבוד!

גם אני יודע לdrop...

מורזין חיה ונושמת רכיבה, מדובר על תרבות שלמה שצמחה סביב התחביב ואפשר לחוש בה באוויר. אתה פוגש אותה בפאבים בערבים כשאתה שותף לשיחה ערה על החידושים האחרונים בתחום, בידך בירה צוננת ועל המסך מרצד סרט רכיבה שראית כבר עשרות פעמים, אבל תמיד תשמח לראות שוב.. או בסינגלים, כאשר רוכב איטי ממך מפנה לך את הדרך בלי שתזדקק לתת לו הרצאה שלמה על כבוד וזכות קדימה, וההיפך, מישהו שמהיר ממך מסמן לך מבעוד מועד על הגעתו בנימוס במקום לצרוח לך "זוז" בגסות כשהוא כבר "עליך". נפלת חלילה? מיד יעצרו לידך, יציעו עזרה וייתנו לך תחושה הכי חמה וחברית גם אם זו הפעם הראשונה שנפגשתם.

מלוכלכים אבל אופטימיים

רצה הגורל ובדיוק כשהיינו במורזין התקיים בשאמפרי (כשעה נסיעה ממורזין) סבב הworld cup של ענף ה DH וכפי שאתם מבינים לא היה סיכוי בעולם שנפספס את ההזדמנות לצאת לשם ולהתבשם באבק כוכבים. האפשרות הנדירה לראות בעיניים איך המקצוענים טסים באלגנטיות במסלולים התלולים והאלימים להחריד או לפגוש בסדריק גרסייה השיכור כלוט שמלהג כטוב ליבו באלכוהול עם הקהל היא דבר שלא מוותרים עליו. נקודה.

הביצועים של אלופי העולם נראים לא מציאותיים..

נהנים פה!

הימים חלפו להם ברכיבות מטורפות, בארוחות משותפות שהכנו במטבחון הדירה שלנו, בבילוי בבתי הקפה, הפאבים והחנויות - שם נהנינו מאד מההנחות וההטבות שהמתינו לנו כחלק משיתופי הפעולה של Club Giraffe עם העסקים המקומיים והנה הגיע הרגע להיפרד.. אז מה לקחנו איתנו ממורזין השנה..? טונות של כייף, כיבוש פסגות חדשות של רכיבה, "מילוי מצברים" לקראת החזרה לשגרה ואפילו כמה מטבעות לשון שהשתרשו בלהט החוויה שהבולט בהם הוא וויפ, (whip ב"אופניימית מדוברת" הוא כינוי להנפת חלקם האחורי של האופניים הצידה בזמן קפיצה) שהפך לשם גנרי לכיף, אושר ותענוג עילאיים..

על כן מעתה אמור: במורזין היה לי וויפ מטורף!

פיני ב-whip מהסרטים!

להתראות בשנה הבאה.



מילון למונחים מן הכתבה:

*road gap - קפיצה בה נדרש הרוכב לעבור באוויר מעל דרך החוצה את המסלול. אלמנט המשודך לרוב למקפצה.
**kicker - מקפצה הבנויה בזווית ה"משגרת" את הרוכב מעלה.
***berm - הגבהה בצד החיצוני של הסיבוב המאפשרת מעבר בו במהירות גבוהה.
****drop - אלמנט בנוי (מקפצה) או טבעי (סלע גבוה) הדורש מן הרוכב לקפוץ ממנו מטה אל שטח ישר (flat) או משופע (slope).

החופשה שלכם מתחילה כאן! השאירו פרטים ונחזור אליכם