חופשות אופניים בחו"ל
077-20-400-66 | info@club-giraffe.co.il
 
 
עמוד הבית
 
היעדים שלנו
 
חוויות רכיבה, תמונות וכתבות
 
המלצות רוכבים
 
סגנונות רכיבה
 
הדרכות בארץ
 
אודות
 
מדיניות פרטיות
 
שבילים שטוחים בלבד
שבילים (XC)
XC חזק
Allmountain
Downhill
שם:
מספר טלפון:
E-mail:
   
חופשות אופניים בחו"ל

חוויות רכיבה, תמונות וכתבות

 > חופשת אופניים בלה-פלמה



עבור רוב בני האדם, משמעות המילה "חופשה" היא כלשונה. עבורי זו עבודה (...ולא, אני חלילה לא מקטר...). לה פלמה היתה החופשה שחיכיתי לה כל השנה.

אני מוציא חופשות אופניים לאירופה כבר קרוב לחמש שנים - עוד יעד, עוד חופשה – כל אחת כזו היא התרגשות מחודשת, אבל לה-פלמה היתה משהו אחר – אי באמצע שומקום, מעט מאד מידע מוקדם, טיסה מסובכת, וחשוב מכל: האי המשופע בעולם – איך בכלל רוכבים שם?

שמעתי על לה-פלמה לראשונה לפני כשנתיים, בעקבות כתבה במגזין גרמני. הבתוליות, אדמת הלבה השחורה, ו-360 מעלות של ים, כל אלה הביאו אותי לשם לפני כשנה לטיול הכנה, ומאז כאמור חיכיתי.

לה פלמה היא המערבי שבאיים הקנריים, רשת הרים וולקניים המזדקרים מעל פני האוקיינוס האטלנטי לגבהים אדירים, ונמצאים כ-400 ק"מ מערבית למרוקו.
האי הידוע ביותר (על שום היותו יעד תיירותי פופולרי) הוא Tenerife, המתנשא לגובה של לא פחות מ-3,700 מטר מעל פני הים.
לפני כ-600 שנה השתלט צבא ספרד בעורמה על האיים, לא השאיר ראש על גוף, שלח לשם את החלכאים והנדכאים הנקראים עד היום פלמרוס, ומאז האי שייך לספרד (...והוא לא נקרא "שטח כבוש").
לה פלמה, הוא היפה והמיוחד שבאיים, ועל שום כך החליטה ממשלת ספרד להגדיר אותו כ"איזור שימור ביוספירי" ולהגביל את התיירות אליו (לשם השוואה – טנריף מארח 1.6 מיליון תיירים בשנה, לה-פלמה 160,000).
מלבד כלכלה מקומית של מסחר, שרותים ובנייה, מתקיימים הפלמרוס מגידול בננות בחופי האי וגפנים על ההר באדמה עשירת המינרלים.
...וחוץ מזה הם נולדים ישר לפנסיה – מניאנה כמעט תמידית, לא ממהרים לשומקום, אוהבים מאד לבלות מחוץ לבית, ומקדמים את האי שלהם בצעדים מאד קטנים כך שמראות הציוויליזציה בו מזכירים הרבה יותר את יוון או את יפו לפני 40 שנה מאשר את ספרד.
לא ייאמן, אבל בצוציק הזה, כולו 72 ק"מ אורך ומקסימום 35 ברוחב, יש שני אזורי אקלים – בחלקו המזרחי של האי יש לא פחות מ-120 ימי גשם בשנה, בעוד בצד המערבי יש כ-30.
נקודות המפגש בין שני אזורי האקלים – בקצוות הדרומיים והצפוניים של האי, משלבים בין שניהם, ואז אתה יכול למצוא עצמך רוכב בגשם שוטף בגובה 1,000 מטר, להסתכל מטה, ולראות את צידו המערבי של האי טובל בשמש.

15 איש קנו באוקטובר האחרון את הלוקשים שמכרתי להם, עלו יחד איתי על אווירון, ויצאו לדרך – משפחת מור המדליקה מהכרמל – הדוסים הראשונים שנוסעים איתנו, יהודית, נציגת המין היפה החזק והחכם, שרון מן הפלפלים בערבה, ברק, שמתחרה עם בת זוגו מי ייתן לשני מתנה מקורית יותר, רן שניהל בטלפונים את העולם וצבט לכולם את הלב עם "...שמע, אני בכלל בחו"ל, באמצע רכיבת אופניים בקנריים...", אילן, אודי, ושאר אנשים טובים (...שיסלחו שלא פרטתי את שמם).

כבר לפני הנחיתה אתה מרגיש שונה – אחרי שעה וחצי מעל הים, מתגלה פתאום משמאל, שפיץ של הר מזדקר מעל העננים (טנריף) – לא מראה מוכר במקומותינו, ואז, עוד חמש דקות טיסה – יש אי גם מלפנינו, לא 3,000 ומשהו מטר, אבל בהחלט 2,400.
נחיתה, איסוף מזוודות (טרמינל קומפקטי בגודל שדה דב), חצי שעה של חציית האי דרך ההר ממזרח למערב, ואנחנו מוצאים עצמנו ב-Puerto Naos על חופה שוכן המלון שלנו (ראיתם פעם חוף נקי בצבע שחור?).

ערב ראשון, ארוחת ערב משותפת (דבר שהפך לנוהג ונמשך כל ערב כשעתיים), וקדימה לישון, מחר מחכה עבודה קשה!

ורגע לפני סיפורי הרכיבה, שווה להשחית כמה מילים על מדריכינו, זיגמונד וחבורתו:
עד 92 היה זיגמונד (48) נגר שהתמחה בשיפוץ רהיטים אומנותיים בעיר Maintz בגרמניה. חופשה בלה-פלמה שכללה גם קצת רכיבה, שינתה את נתיב חייו, הוא העמיס את קלאודיה אשתו (לא, ממש לא פישר) ואת שני בניו, ובקיץ 93 עשה עלייה לאי ופתח בו עסק לטיולי אופני הרים.
מלבד זיגמונד, שהדריך במשך השבוע את קבוצת ה-Strong XC, כלל המונח "וחבורתו" את אנדי בנו, ילד פלא בן 17 שנולד על אופניים, פריריידר ודאון הילר מושבע שמסובב לכל בנות העיר את העיניים והוביל את קבוצת ה-Technical XC, את רלף האבהי - עיתונאי הכותב ספר על שבילי האופניים של לה-פלמה, אוצר בלום של ידע שהוביל את קבוצת ה-XC, את לילי הרומניה מגרמניה שבגדיה הדירו שינה מכמה מגברברינו, ואת אנדי השני, "דוקטור" למכניקה של אופניים שטיפס באומץ מאות מטרים ביום עם פלטה קדמית גדולה בלבד.

אז זהו, הרכבנו את אופנינו, חלקנו קיבלו את אופני ה-Bergamont השכורים, קצת הסברים, ארוחת בוקר מול הים במלון, והנה, כמו בכל בוקר במהלך השבוע הקרוב, אנו פוגשים את זיגמונד וחבורתו, כמו גם שניים – שלושה טרנזיטים וטריילר, ומתחילים להתגלגל במעלה השיפועים האכזריים של לה-פלמה. בנקודה מסויימת מסתיים הכביש, נחלקים לשלוש קבוצות רכיבה שונות, והאכזריות מתגלגלת לפתחנו – קדימה לפדל!

זה המקום לקצת טרנספורמציה בראש: באירופה ובכלל, ובלה-פלמה בפרט, כשאומרים "עוד 100 מטר", מתכוונים לגובה (...ולכן אל תתפלאו ש-100 מטר לוקחים רבע שעה). 100 מטר זה מן טיפוס כזה שרואים את הקצה "שם בסיבוב", כשמגיעים אליו רואים שזה נעשה יותר משופע, וחוזר חלילה, וחוז..
להרגיעכם, יש לעניין גם כדור הרגעה ששמו "הכל בראש", וברגע שנכנסים לזה, גם רוכבי שדות השרון מטפסים 600 מטר בכל יום...  ...ואיך לאמר: נהנים מזה.

עבדכם הנאמן חבר לקבוצת ה-Technical XC בהובלתו של ילד הפלא אנדי. שרון ורון על אופני הall mountain- ממוצעי המשקל נרתמו לעלייה בכיף, אפילו ה-GT Ruckus 7 שלי בני 18 הק"ג כבר התרגלו שהיושב במרומים (על האוכף) לא קרא את ה-user manual של האופניים  ואוהב לטפס איתם, אבל עבור ברק, ה-bighit שלו והפול פייס, זה היה קצת יותר מדי, ולמרות זאת, אין אמיץ וחיובי כברק, והוא התמודד עם זה באומץ במהלך כל השבוע.

לעליות של לה-פלמה יש תמורה.

שביל קו הרכס הדרומי, 1,200 מטר מעל פני הים, חשף אותנו לנופים שרק אי יכול לספק לך: במזרח, בגובה פני הים מחד, ומתחת כף היד שלך מאידך, העיר Santa Cruz, איתה כל חלקו המזרחי של האי וים, המון ים, כשבאופק, ביום טוב, ניתן לראות גם את השפיץ של Tenerife. מבט מערבה חושף אותנו לעיר los Llanos והמצוק הצפון מערבי, מצוק שיספק לנו בהמשך את חוויות הרכיבה המסעירות ביותר מן השבוע. המון ים באופק כבר אמרנו? במהלך הדרך צצה מולנו קבוצת ה-XC, אילן, יהודית, אלישע ואודי – קצת חוויות נופיות, צילומים משותפים, וקדימה, כל קבוצה לדרכה.

הדרך מטה מסעירה – סינגל בשיפוע מטורף, אבני בזלת במגוון זוויות, סוויץ‘ בקים מפחידים, ואנדי אחד, שמול תהום אימתנית עושה באלגנטיות stopy, מרים את הגלגל האחורי לשמיים, מסובב את האופניים חזק ימינה, וקדימה להמשך הסינגל. מדהים!
לה פלמה היא כזכור הר וולקני, בדרך, בין סינגל לסינגל, חוצים משטח לבה שחור ענק, כמה ק"מ רבועים גודלו, לשרוט אקסטרים כמוני זו אינה חווית רכיבה מסעירה, אבל כמה פעמים בחייך יוצא לך לפגוש מראה כזה? היה שווה!
סוף הירידה בבר שכוח אל, אחד מני רבים במקום הזה, אתה שואל את עצמך ממה הוא חי, והתשובה לא מאחרת לבוא כשכל מיני טיפוסים נכנסים, יושבים כאילו זו החופשה השנתית שלהם, וממשיכים באיזי את יומם.

את שביל הפסגה פגשנו בהמשך שוב, הפעם כדי לרדת מזרחה – קורס מזורז בהחלקות בסוויץ‘ בקים. אתה נכנס ליער עד, סינגל יחסית זורם, גם לשיפועים כבר התרגלת, אבל זה חלק! ...ואז, בלי שום התרעה או בקשה מנומסת, הסינגל פונה ימינה כמעט ב-180 מעלות. Stopy שיעשו המוכשרים והאמיצים, אנחנו פשוט לחצנו על הברקס האחורי...  ...ואיזה כיף, גם במהירות אפס האופניים פשוט מתיישרים לתוך השביל, וקדימה לסוויץ‘ בק הבא.
אורבן רכבתם פעם? סוף הסינגל הוא בתוך העיר Santa Cruz, עיר? מן קיר כמעט זקוף ועליו בתים, עכשיו לך תרד עד גובה פני הים – מדרגות, עוד מדרגות, כביש בשיפוע שמצריך חבל סנפלינג, חווית urban Freeride מאד חביבה!

יש לעליות תמורה אמרנו? חכו עד שתגיעו לצד הצפוני של האי!
תחילת היום בגשם שוטף, אתה נרטב עד לשד עצמותיך, מעביר את הסוויץ‘ למצב "אפאטי", מוותר בלית ברירה על סינגל מסולע שנראה אכזר כלבבך, ויורד, יורד, יורד... ...היי, בשביל מה עלינו. חברים, לא לדאוג, בלה-פלמה אפשר לרדת 100 שנה, לראות את הים כאילו עוד רגע אתה נוגע בו, ואז לפגוש שלט "אתה נמצא 594 מטר מעל פני הים". ב-594 מטר האלה יש מסעדה. זוכרים את המסעדה של ראש הנקרה? אותו דבר, רק "קצת" יותר גבוה, ים ים וים כבר אמרנו בלי סוף, מצוקים, הר ענק ממול – אין על לה-פלמה!
מי מאיתנו צעד לאחרונה על מצוק במדבר יהודה? מכירים את שבילי הסרפנטינות שעולים מצוקים כאלה כאילו טיפסתם על קיר? עכשיו דמיינו לרדת 400 מטר של שביל כזה (...ואני מזכיר לקוראים – בלה-פלמה המספר מציין גובה!) – 30 מטר רכיבה, סוויץ‘ בק של 180 מעלות, עוד 30 מטר..  לאט לאט נפרס מעליך קיר, כשאתה למטה ומראה בגאווה לחבר‘ה מקבוצת ה-Strong XC שנקרים בדרכך הם צוחקים ממך, אבל חבר‘ה, זו לה פלמה (...וזה עוד לא הכל...).
בתחתית המצוק פוגשים אותנו זיגמונד והרכב, אנדי (ילד פלא כבר אמרנו?) מספר לנו שיש מפה סינגל שמטפס ל-los Llanos שעד היום הוא רק ירד אותו, זה 250 מטר (זוכרים מה המספר אומר, נכון?) והים זה היום שהוא החליט לסגור חשבון. רון שרון ואני מפגינים אחוות יחידה, וקדימה לדרך. האמת, לא סוף העולם, בדרך גם מפתיעים ילד וילדה בני 16 שעסוקים בלהתערבב אחד בתוך השני וחוטפים שוק מארבעת המפגרים שמפריעים להם (הבטחנו חוויות, לא?). וכן, עשינו את זה, חיוך טפשי של ילדת טיפש עשרה מאוהבת, וקדימה למלון.

את המסעדה על המצוק פגשנו שוב, גם את השלט 594 מ‘ מעל פני הים. "בואו, הולכים לאחד הסינגלים היפים והקשים באי! מתחילים לרדת בשביל עפר רחב ומאד משופע, לזה הוא התכוון? (תשובה: לא ממש!) יורדים יורדים יורדים, תגידו, יישאר בכלל גובה לסינגל המובטח? – כן, אנחנו בלה-פלמה...  ...ואז...  ...זוכרים את הקיר מהסיפור הקודם? הפעם זה הרבה יותר משופע, כמעט קיר לחלוטין, ומתחת, למען הדיוק 300 מטר מתחת – טעות קטנה אחת ואתה, או לפחות שרידיך, מרוויחים שחייה באטלנטי. השביל היפה ביותר שרכבתי בחיי! אבל בואו לא נהיה יותר מדי מפחידים (לא שאכפת לנו, אבל קצת אירוניה עצמית לא תזיק) – בקצה השביל, בינך ובין הביקור המובטח באטלנטי, גדר בטחון בגובה של כמעט גלגל, כך שחיות שיפועים וסוויץ‘ בקים מנוסות כמונו ממש לא צריכות לפחד! – אז לא פחדנו, פשוט עשינו את כל הסוויצ‘בקים ברגל.
..הסוף, יש גם סוף טוב. אודה ולא אבוש שמעולם לא נתתי לאקסטזי וחבריו לבחון את השפעתם עלי, אבל ההרגשה בסוף? כנראה שזה אותו דבר, וואוו!

סוף ה"וואוו!" במקום לו ציפיתי במשך השבוע ובאותה מידה גם חששתי: שייט סביב חלקו הצפוני של האי, אבל תחילה הקדמה: תודו שהחבר‘ה שנסעו איתנו יכלו לצאת די פריירים. איזה ג‘ירפה אחת קנתה סיפור שלה-פלמה היא מקום מופלא, אפילו רכבה שם יומיים, אבל למה להאמין לה? הרי תפקידה למכור! אז נכון, תפקידנו למכור ולהרוויח, אבל אני באמת מעריך את אומץ ליבם של החבר‘ה, ולכן החלטנו לצ‘פר אותם...  ...רק שלך תדע אם גם הם יחשבו שמדובר בצ‘ופר – הספינה היא מן הסוג התיירותי הזה, מן משהו כזה שלפחות למראית עין הגיל המינימלי לעלות עליו הוא 70, ועדיף בטיול מאורגן עם מדריך טרחן. זה גם מתנדנד ונראה קטן מול עוצמת האטלנטי, אבל הבטיחו לי שזה כיף, אז בוא נלך על זה!
האמת, כמו שאומרים במשחק הגולות בשכונה – יצאתי מורווח. נופים מיוחדים כבר הפכו לשגרה בשבוע האחרון, אבל בתוך מערה שטתם פעם? ...אז זהו, שאנחנו כן, ועוד עם קפטן שעומד על הסיפון ומסובב את הגה הספינה עם אצבעות הרגליים (אפשר לרשום על זה פטנט?). אמצע השייט בעגינה מול המצוק האדיר, קפיצות למים מן הספינה הישר לבננה שנגררת אחרי סירת מנוע, השפרצות, נפילות למים, מבט על לילי בבגד ים ובשמלת חוף עומדת על הסיפון...   היה כיף!
בדרך חזרה הבטיחו לנו דולפינים...  ...אז הבטיחו... יוצאים ללב ים, כלב הסיפון הקטן והמכוער נובח ימינה והקפטן פונה ימינה, אח"כ הוא מזנק לחרטום וראשי כולנו פונים לשם – לא דולפינים ולא אוצרות חבויים בלב ים! תגידו, נראה לכם שאם לא היינו פוגשים אותם בסוף הייתי מלאה אתכם בסיפור הזה? רגע לפני הייאוש הם מופיעים, אבל מה זה מופיעים – בהמוניהם, נראה לי שאם אומר בין 100 ל-200 לא אגזים! הם שוחים לפני החרטום, בצידי הספינה, אתה רואה אותם קופצים בהמוניהם ברדיוס של 100 מטר מן הספינה, האמיצים שבינינו יורדים לבטן הזכוכית של הספינה ופוגשים אותם שוחים מתחת למים – מראה נפלא!

כבר אין טעם לסיפורי רכיבה, נכון?
אז יאלה, טיסה למדריד, צילום קבוצתי למזכרת, ותחילת ספירת הימים לביקור הבא!

דיסקליימר: הכותב הוא מבעלי קלאב-ג‘ירף שמוציאה טיולים מאורגנים ועכשיו גם ללה-פלמה.

כל הזכויות שמורות לג'ירף טיולים בע"מ