veni vidi vici או – איך כבשנו את גארדה

גם בדקות אלה כשאני יושבת מול הדף בניסיון לסכם את החוויה שעברנו, חברותיי ואני, בגארדה, מעט קשה לי לבחור במה לפתוח.. אז אולי נקפוץ לרגע 2,500 ק"מ משם.. לנהרייה ליתר דיוק, שם בעצם הכל התחיל.

שמי דבי ואני רוכבת. נשמע קצת כמו פתיחה ממפגש של מכורים, לא? ובכן, במידה מסוימת, זה לא רחוק מן המציאות וכן, יש לנו באמת קבוצה. בערך ארבע פעמים בשבוע נפגשת חבורת הרוכבים שלנו ויוצאת לדווש בנופים המקסימים של הצפון. עכשיו ברור לכם, שאך טבעי היה הדבר, שבשלב מסוים נחליט להרחיב את רפרטואר הכיבושים שלנו וכיאה לרוכבים מדופלמים שהפרשי גבהים של ק"מ ומעלה לא ממש עושים עלינו רושם, הבחירה בגארדה הייתה טבעית. בסופו של עניין התגבשה קבוצה קטנה ואינטימית שמנתה 5 בנות ועוד 4 גברים וכך, מגובשים ושמחים פנינו לניר מקלאב ג‘ירף על מנת שיארגן לנו את החופשה.

מאחר ואתם קוראים את חוויותיי באתר ג‘ירף אני מניחה שכבר הבנתם לבד שמאד נהנינו, אשר על כן בואו נסגור את הקטע הזה של הפירגונים כדי שהעסק לא יהיה דביק מדי: אז הארגון, השירות והטיפול של ג‘ירף בנו היה לעילא ולעילא. תודה ?.

עכשיו טוסו איתי חזרה את 2,500 הקילומטרים אל גארדה וסופסוף נתחיל..

כל מי שמחפש לו מקום חלומי לחופשה, כל שכן חופשת רכיבה, מגיע בסופו של יום לגארדה. ואתם יודעים מה, הסופרלטיבים שהורעפו על המקום הזה לא באים לכדי מיצוי מלא עד שאתה לא עומד פיזית באחת מתצפיות הנוף ושואל את עצמך מה לעזאזל הרצל חשב לעצמו.. ושלא תטעו, אני מתה על הארץ המדהימה שלנו אבל לנוכח הנופים עוצרי הנשימה ששם it make’s you wonder...

גארדה היא אתר תיירותי ממדרגה ראשונה לכל נופש, יהיה זה חרדון אנושי שמבכיר להתהפך, שווארמה סטייל, על החוף מחד גיסא או ספורטאי אקסטירימסט מאידך גיסא. אך

יותר מכל (לעניות דעתי לפחות) הנוף כפי שנוצר לפני מיליוני שנים בעזרתו האדיבה של

קרחון אימתני שחרץ את העמק האדיר על מפרציו, מצוקיו ועליותיו.. מתאים יותר מכל לרוכבי אופניים שעבורם המקום הזה הוא בגדר בור סוד שאינו כלה של מסלולים בכל הרמות, הצורות והגוונים. חלום.

הגענו לגארדה והתמקמנו במלון. נשמע לקוני, אך ברשותכם מילה על המלון הזה. אז בארץ, לפני שיצאנו הסביר לנו ניר ש"מדובר במלון 3 כוכבים ושלא נצפה למשהו fancy, "נו טוב" אמרנו לעצמנו "נסתדר".. אבל תשמעו משהו, המלון הזה הוא חוויה בפני עצמה. אמנם ניר לא טעה כשאמר שזה לא ולדורף אסטוריה אבל לא יכולנו לצפות למשהו שמתאים יותר לחופשת אופניים מהמקום המקסים הזה, שמנוהל בידי אנשים אפילו מקסימים יותר, שחיים ונושמים אופניים ומה שהוגדר בידי ניר כ"מלון האופניים האמיתי היחידי באזור" הוא תיאור מדויק ותכללו בזה חדר נעול מיוחד לאופניים, פינת שטיפה, פינת טיפולים, אינטרנט חופשי ועוד פרט שולי, כל האורחים הם.. ניחשתם נכון! ספורטאים בנשמתם. הללויה!

ביום הראשון פגשנו את המדריכה שלנו והיא בשמחה ובששון הסתערה על הסינגלים מה שאפעס, קצת הבהיל אותנו.. מה שאולי הטעה אותה היא העובדה שכולנו היינו רכובים על אופני שטח מסוקסים (ששכרנו במקום והיו נ-ה-ד-ר-י-ם אגב..) ונראינו ערוכים ומוכנים לקרב. אבל מה.. אנחנו בעצם רוכבים בארץ בעיקר על כבישים ודרכי עפר כבושות כך שהעניין הזה עם הסינגלים קצת הלחיץ.

מיד כשהבינה המדריכה את העניין, לקחה ברגישות צעד אחורה, אך בלא פחות נחישות הודיעה לנו חגיגית שאנחנו עוד נרכב, בעזרתה ובחניכתה, בסינגלים. לא תאמינו – זה בדיוק מה שקרה! אמנם בהתחלה נזקקנו לקצת יין (אוף! איזה יין יש להם שם...) כדי לשבור את הפחד הראשוני אך אחרי שלימדה אותנו כמה כללים וטיפים ותרגלה איתנו מעט יצאנו ורכבנו בסינגלים שבארץ לא היינו מעיזים להתקרב אליהם. אם אני חושבת על זה לרגע, זו הייתה גם חופשת רכיבה וגם קורס רכיבת שטח באותו מחיר..

ימי הרכיבה התנהלו על מי מנוחות ולמרות העליות התלולות והארוכות נדמה היה שאנחנו במסע נינוח ולרגע לא הרגשנו שאנחנו מפסידות את הנוף בגלל חוסר חמצן..טוב, אנחנו גם בכושר אתם יודעים.. מה שלא פחות הפתיע אותנו, היא העובדה שבדרך פגשנו עוד רוכבים רבים שהיה ברור כי אין להם הניסיון ואו הכושר שלנו ובכל זאת נסוך היה על פניהם חיוך גדול של אושר. כפי שאמרתי, כל אחד מוצא בגארדה מה שמתאים עבורו.

הנופים המדהימים נפרשו תחתינו, העיירות הציוריות, עצירות בבתי הקפה ומזג האוויר, אח.. בריאות. ואם במזג אוויר עסקינן, הרי שכנראה האנרגיות החיוביות שהגענו איתן גרמו גם לו להאיר פנים ולמרות שעל פי רוב ישנם ימי גשם (בקיץ אגב יורד יותר גשם מאשר בחורף..) האפרוריות והקור נעלמו כלא היו בדיוק בשבוע בו שהינו שם.

הרכיבה בכבישים גם היא הייתה מוקד למעט חששות לפני הגעתנו, הרי אנחנו מכירים את הנהגים הישראלים אך מהר מאד למדנו לדעת שאת כבישי גארדה מאכלסים נהגים מזן אחר, מנומס, סבלני וסובלני וחששותינו התבדו.

באמת שקשה לי לתאר במילים את כל החוויות. איך אפשר לתאר רכיבה של יום שלם ליד נהר? או מסלול טעימות יין שזכאי בעיני לתואר "החוויה החושית האולטימטיבית", גם מראות, גם ריחות, גם צלילים וגם טעמים... ומסלול מישאל...

לא מכירים מסלול מישאל? נו טוב, זה כי מדובר במסלול מיוחד שהמציא מישאל, חברינו לקבוצה, שברא מסלול חדש שהתוואי שלו מתבסס על נדידה מגלידרייה לגלידרייה. מדהים.

גם מקומם של הערבים לא נפקד. בכל ערב יצאנו למסעדה בהמלצת מדריכנו, התענגנו על האוכל המשובח, על היין ועל השפריץ (שהוא בכלל משקה ייקי ידוע שהיגר למקום), צחקנו המון (גם על המחירים הזולים של האוכל..) ובאופן כללי מיצינו עד תום את המושג – חופשה.

ואיך אפשר לסיים בלי לתאר את הכיבוש האישי שלי.. ומעשה שהיה כך היה..

באחד הימים הגענו עם המדריכה שלנו לעיירה ובה עליה. מה עליה.. קיר! "מי רוצה לנסות לכבוש אותה?" צהלה בשמחה.. אחד אחד ניסו החברים להתמודד עם השיפוע הלא אנושי והנה הגיע תורי, מאמץ, מאמץ.. אבל הצלחתי! את הירידה אגב, עשיתי ברגל..

תודה למיכל, טלי, אביבה, חיה, עדי, אבי, רפי ומישאל, חברי לקבוצה שהיה לי העונג לחלוק איתם את החוויה המדהימה הזו, שוב תודה לניר מקלאב ג‘ירף על הארגון המופתי ותודה לטבע שיצר את המקום המדהים הזה, גארדה.

הצילומים באדיבות דבי ומשיאל